מאז ומתמיד האמרה "אין לי זמן לזה" תפסה מקום משמעותי בתירוצים שונים. התירוצים בדר"כ באו כדי להסביר מדוע לא הספקנו לעשות דבר כזה או אחר, וכללו שלל "סיפורי מעשיות" שלעולם לא ישמעו הגיוניים, אך התירוץ "לא היה לי זמן" מצא את מקומו בספר התירוצים הגדול כתירוץ טוב, אמין, ואפילו הגיוני.
אנשים ששולפים תירוץ זה מוסיפים אחריו רשימת קניות ארוכה ומפותלת, היא כוללת את המקומות בהם היו, ומצביעה על חוסר תכנון הזמן ועל הלחץ הפוקד את חייו העמוסים של המתרץ.
אין צל של ספק, דברים צצים במהלך היום ודורשים טיפול מידי, אבל בין אירועים בלתי צפויים לבין מציאת הזמן לשגרת היומיום יש תהום גדולה.
הנטייה להספיק את מירוץ החיים הגדול
טרדות היומיום היו מאז מעולם, הן לובשות בגדים שונים, מביאות אותנו להתמודדויות עם דברים שנשמעים חדשים, אבל בשורה התחתונה, הן טרדות יומיום. הדבר דומה לכדור השלג המפורסם, שככל שמתגלגל גדל וגדל, עד שהדבר מסכן את כל הסביבה, ככה הן אותן בעיות, אנו נוהגים לוותר על דברים מסוימים לטובת אחרים, אבל ככל שנתעלם מדבר כזה או אחר הוא רק יגדל, ובהמשך אפילו יחזור אלינו גדול מכפי שהיה בהתחלה.
כדי להתמודד עם אותו כדור, אנחנו יכולים לנסות למנוע אותו מראש, או לפחות לרכוש כלים שיצמצמו את כדורי השלג מולם אנו נלחם, ובהמשך יסירו דאגות ולחץ לא בריאים, ומי יודע, אולי בטווח הארוך גם יחסכו כמה שערות לבנות מהראש. אך בשביל להבין כיצד לפתור את הבעיה, אנו צריכים להבין מה הגורמים לה.
גורם: לקחת יותר מידי על עצמך
אנשים לא אוהבים להגיד "לא", בעיקר לבקשות עזרה של קרובים. הם אוהבים להיות מוקפים באנשים אחרים ולהרגיש שצריכים אותם, ולכן נוטים לעשות הרבה, ולקחת על עצמם מטלות.
לעזור לאחרים ולהיות פעיל זה טוב, אבל לא להכיר בגבולות שלך או בסדר יום שלך זה כבר לא טוב, ואנשים מוצאים את עצמם מלאים במטלות אותן הם לא יוכלו לפתור, בטח שלא להספיק את שגרת היומיום אליה הם רגילים, ויאלצו לוותר על דבר כזה או אחר שנראה להם פחות חשוב, וזאת בשביל כן לנסות להספיק הכל.
המטלות האלו יוצרות עומס אותו לא ניתן להדביק, וממנו לא ניתן יהיה להיפטר בקלות.
גורם: חוסר תכנון של הזמן
אנשים לא עוקבים אחרי מסגרת היום, הם אינם טורחים לעצור לשנייה ולראות כיצד מתחבר הפאזל, ובשל כך הם אינם מסוגלים לנצל את היום בשביל להתמודד עם סך כל הדברים שנמצאים בו.
דומה הדבר לדלי ריק המייצג את מסגרת היום שלנו. ברגע שנמלא אותו באבנים קטנות, נגלה כי לא יהיה לנו מקום להכניס אבנים גדולות יותר, שכן האבנים הקטנות ממלאות את כל תכולת הכלי, אך אם נשים קודם את האבנים הגדולות שהן הדברים החשובים, ורק אז נמלא במקום שנותר את שאר האבנים, נוכל להספיק יותר.
בצורת מחשבה זו נוכל להתמודד עם הדברים החשובים והמרכזיים ביום, ולמצוא להם זמן לפני שהם מתנפחים והופכים לבעיה ממנה לא נוכל להתעלם.
פתרון ראשון: חלוקת עומס
למרות שלא ניתן תמיד להתמודד עם כל בעיה, או להיות מוכנים לכל מצב, ניתן להתמודד עם הגורמים לה.
אנשים אוהבים להרגיש חשובים, זה יכול ליצור עומס, אבל גם להוריד אותו מאיתנו, ובינינו, לא כולם עסוקים כמו אחרים, ומכאן הדרך לבקשת עזרה מאוד קצרה.
ניתן לבקש עזרה ולחלק את המטלות בין הרבה אנשים, הפתגם "יותר ידיים פחות עבודה" תופס גם כאן, ובמקום להעמיס עוד ועוד על עצמינו נוכל להגיד "לא" כשאפשר, ולעשות חלוקה עם אנשים מתאימים לתפקיד של הדבר אותו יש לבצע.
מלבד זה שנצטרך לעשות פחות ויתפנה לנו זמן, הדברים גם יקבלו מענה, דברים שטרם היה לנו זמן אליהם קודם, ודברים יתבצעו במקביל במקום בזה אחר זה.
פתרון נוסף: כתוב את זה
הפתגם "ההפך של לשכוח הוא לכתוב" תופס כאן צד חזק, והרבה מארגון הזמן והספקת דברים זה לדעת לכתוב, ולארגן את עצמינו בצורה מסודרת, דבר שמבטיח שלא נפספס כלום.
אנשים נוטים לשכוח דברים, זה לא חדש, או שלפעמים הם חושבים רחוק מידי ולא מבינים איך הם יצליחו הכל, למרות שלרשותם כלים נורא פשוטים שלא רק יפשטו את הבעיה, גם יאפשרו לנו להתנהל בצורה יעילה יותר - הלא הם הדף והעיפרון.
פנקס רשימות של כל המטלות הדחופות או שיש לנו לבצע יגרום לנו לא לדלג על כלום, ויהיה לנו מענה לכלל הפעילויות.
בנוסף לצידנו עומדים לוח השנה והיומן, כלים שרבים נרתעים מלשמוע אותם, אבל הם מאפשרים עבודה מול לוח זמנים מסודר, ואפשרות של מיקום האבנים הגדולות בצורה של שעות וימים.
בסופו של יום נוכל אפילו לעקוב אחר מה שהספקנו, ומה נאלץ לסחוב גם ליום הבא.
לסיכום - הזמן שלא עוצר מלכת
למרות שהפתרון לא מושלם בגלל שהוא לא פותר לכם את הדברים הפתאומיים שנוחתים עלינו משום מקום, הוא עוזר להתמודד עם בעיית הזמן ולהספיק יותר.
רכבת הזמן הדוהרת תמשיך איתנו או בלעדינו, וזו הזדמנות מצוינת עבורנו להיות אלו שמנהלים אותה.
הדבר הכי חשוב זה שניתן לשבץ בשגרת היומיום זמן לדברים החשובים באמת, כמו ילדים, משפחה וחברים, וכל זה בלי לפגוע בנו בגלל דברים שטרם נעשו.
המשך מרוץ נעים.
בלוג בדימוס העוסק בבניית אתרים: קידוד אתרים, תכנות אתרים, עיצוב אתרים, מבנה האתר, צד לקוח וכדומה. בין היתר ניתן גם למצוא מאמרים על דברים נוספים הקשורים לנושאי המחשב והאינטרנט המגוונים.
הצגת רשומות עם תוויות Off Topic. הצג את כל הרשומות
הצגת רשומות עם תוויות Off Topic. הצג את כל הרשומות
יום ראשון, 3 בינואר 2010
יום שישי, 21 באוגוסט 2009
המתכנת שבחיינו
פורסם על ידי
Itay Alon
אתם אולי קצת תשנאו אותי, ונכון, הפוסט הבא לא עוסק בנושא האתר, אבל למי אכפת, גם לקרוא בתחומים שונים ומגוונים יכול להיות דבר מועיל, וחוץ מזה אין דבר כזה מתכנת ללא חיים מחוץ לתכנות, אז הגיע הזמן לפוסט על המתכנתים עצמם.
הנסיך הקטן
את הסיפור הזה קראתי כשהייתי עוד ילד קטן, תמיד ריתק אותי המסע המיוחד של הנסיך הקטן, ואף פעם לא הבנתי את הסוף, היה כתוב שהנסיך נפל על החול, אבל הדובר ביקש ממי שרואה אותו שיפנה אליו.
לפני זמן לא רב קראתי שוב את הסיפור "הנסיך הקטן", הסיפור לא עסק הפעם בילד שעבר מסעות מפרכים, לא מסופר על מישהו שלומד על מה שחשוב באמת, אלא על האני הפנימי שבאדם, כאן דיי מגיע הקטע שבו אני מתחבר לנושא של הפוסט, שזה מי שאנחנו, והגיע הזמן לנפץ כמה סטיגמות בנוגע למתכנתים, ואולי אפילו להצליח לעשות קצת יותר מזה.
מי הוא המתכנת
אני לא חושב שמעולם היה דבר כזה, לפחות לא כאלו שאני פגשתי, ומעולם לא ראיתי מתכנת שהוא מתבודד כל כך מהסביבה, או אפילו חי במרתף כשעשרות מחשבים ישנים ובלגן נמצאים סביבו, תמיד חשבתי שזו סטיגמה שסרטים שומרים לעצמם כדי להציג את הקיצוניים ביותר, אבל עד כמה זה נכון?
הדבר הראשון שנחמד לדעת על מתכנתים זה שאין דרך להגדיר אותם, הם כמו כולם, יש כאלו שמתבודדים, אך יש כאלו שמתים על מסיבות טראקים, כמו בכל דבר גם פה יש את הקיצוניים, אבל מתכנתים הם כמו כל אחד אחר.
ההבדל היחידי לטעמי בין מתכנתים לשאר האנשים הוא הידע שהם בחרו לרכוש, אנשים לא בהכרח יודעים תחומים בהם המתכנתים מתעניינים, ואולי זה מה שיוצר לעיתים את הסטיגמות.
הרגלים של מתכנת
כמו כל דבר שעושים בחיים, מתכנת רוכש לעצמו הרגלים שונים.
במהלך מעבר בין בלוגים ברשת, מצאתי בלוג מעניין שמתאר 5 הרגלים שמתכנתים מנוסים רוכשים לעצמם, הרגלים אלו יכולים לבוא לידי ביטוי גם במהלך החיים, למשל מתכנת יכול לאמץ לעצמו את העניין של סדר היררכי בקוד למחברות שלו, ולהשאיר רווח מתחילת השורה בהתאם לרמה של התוכן.
מה שמעניין בהרגלים האלו הם שכמה שאנשים מנסים להצביע על מישהו כאל חובב מחשבים או מישהו שמתעסק בשורות האפלות של הקוד של האינטרנט, אין באמת דרך לעשות זו, כי ההרגלים שמתכנתים רוכשים ניתן לרכוש בתחומים נוספים, אם זה לחדש כל פעם את עצמך עם מידע חדש, או כשמשהו לא הולך לשתות קפה במקום לשבת ולשבור את הראש.
איך פונים למתכנתים
אני משתדל להביא מדריכים ומאמרים שנכתבו בעברית, ההחלטה שלי לכתוב בעברית את הבלוג הייתה במיוחד בשביל לפנות לקהל הדובר עברית שבכם, שאולי ימצא פה ושם דברים מעניינים בבלוג, או שיעזרו לו, הפעם אני חורג ממנהגי וממליץ על מאמר שעוסק בתקשורת אפקטיבית עם המתכנת.
לא מדובר על משהו שבשמים, אלא בכך שמתכנת הוא גם בנאדם, ועם כל הכישורים שלו צריך לדעת להציב לעצמינו גבולות ולהתנהל נכון מול בעל המקצוע הזה, אחרת הדבר יביא הרבה פעמים לתוצאות לא רצויות, או לכאלו שלא בהכרח ציפינו להן.
בדומה לפוסט שהצגתי לפניכם, אני גם מוצא לנכון לקשר לקומיקס שעוסק באיך פרויקט באמת עובד:
http://www.projectcartoon.com/cartoon/2
המתכנת שבחיינו
יותר מהכול, את הפוסט הזה הייתי חייב בשביל עצמי, ואומנם הוא לא ילמד אותכם לכתוב את הקוד טוב יותר, הוא לא ידגים טכניקות סודיות, ובהחלט לא מחדש הרבה למי שכבר יודע, אבל הייתי חייב לנפץ את הסטיגמה על מתכנתים, ולהגיד שמתכנתים הם כמו כולם, גם הם מתעמלים בחדרי כושר, גם הם הולכים לחוף הים עם המשפחה, והם לא יושבים באיזה מרתף כשמסביבם קופסאות ריקות של פיצה.
במהלך החופש עשיתי המון, ואני מודה שהזנחתי את הבלוג לטובת דברים אחרים, אבל אני לא מצטער על כך, כי לא רציתי לכתוב את אותם הדברים שתמצאו בכל מקום אחר, ואם פירוש הדבר שאני אכתוב פחות משנה שעברה, או שאכתוב הרבה פחות, עדיף שכך.
סיכום
לפני זמן לא רב קראתי שוב את הסיפור "הנסיך הקטן", הסיפור לא עסק הפעם בילד שעבר מסעות מפרכים, לא מסופר על מישהו שלומד על מה שחשוב באמת, או שאולי כן...
כנראה שזו הדרך שלי לבשר לכם שהבלוג לא מת, ומי יודע, אולי בקרוב שוב תמצאו מידע חדש ומעניין.
שלכם,
איתי.
הנסיך הקטן
את הסיפור הזה קראתי כשהייתי עוד ילד קטן, תמיד ריתק אותי המסע המיוחד של הנסיך הקטן, ואף פעם לא הבנתי את הסוף, היה כתוב שהנסיך נפל על החול, אבל הדובר ביקש ממי שרואה אותו שיפנה אליו.
לפני זמן לא רב קראתי שוב את הסיפור "הנסיך הקטן", הסיפור לא עסק הפעם בילד שעבר מסעות מפרכים, לא מסופר על מישהו שלומד על מה שחשוב באמת, אלא על האני הפנימי שבאדם, כאן דיי מגיע הקטע שבו אני מתחבר לנושא של הפוסט, שזה מי שאנחנו, והגיע הזמן לנפץ כמה סטיגמות בנוגע למתכנתים, ואולי אפילו להצליח לעשות קצת יותר מזה.
מי הוא המתכנת
אני לא חושב שמעולם היה דבר כזה, לפחות לא כאלו שאני פגשתי, ומעולם לא ראיתי מתכנת שהוא מתבודד כל כך מהסביבה, או אפילו חי במרתף כשעשרות מחשבים ישנים ובלגן נמצאים סביבו, תמיד חשבתי שזו סטיגמה שסרטים שומרים לעצמם כדי להציג את הקיצוניים ביותר, אבל עד כמה זה נכון?
הדבר הראשון שנחמד לדעת על מתכנתים זה שאין דרך להגדיר אותם, הם כמו כולם, יש כאלו שמתבודדים, אך יש כאלו שמתים על מסיבות טראקים, כמו בכל דבר גם פה יש את הקיצוניים, אבל מתכנתים הם כמו כל אחד אחר.
ההבדל היחידי לטעמי בין מתכנתים לשאר האנשים הוא הידע שהם בחרו לרכוש, אנשים לא בהכרח יודעים תחומים בהם המתכנתים מתעניינים, ואולי זה מה שיוצר לעיתים את הסטיגמות.
הרגלים של מתכנת
כמו כל דבר שעושים בחיים, מתכנת רוכש לעצמו הרגלים שונים.
במהלך מעבר בין בלוגים ברשת, מצאתי בלוג מעניין שמתאר 5 הרגלים שמתכנתים מנוסים רוכשים לעצמם, הרגלים אלו יכולים לבוא לידי ביטוי גם במהלך החיים, למשל מתכנת יכול לאמץ לעצמו את העניין של סדר היררכי בקוד למחברות שלו, ולהשאיר רווח מתחילת השורה בהתאם לרמה של התוכן.
מה שמעניין בהרגלים האלו הם שכמה שאנשים מנסים להצביע על מישהו כאל חובב מחשבים או מישהו שמתעסק בשורות האפלות של הקוד של האינטרנט, אין באמת דרך לעשות זו, כי ההרגלים שמתכנתים רוכשים ניתן לרכוש בתחומים נוספים, אם זה לחדש כל פעם את עצמך עם מידע חדש, או כשמשהו לא הולך לשתות קפה במקום לשבת ולשבור את הראש.
איך פונים למתכנתים
אני משתדל להביא מדריכים ומאמרים שנכתבו בעברית, ההחלטה שלי לכתוב בעברית את הבלוג הייתה במיוחד בשביל לפנות לקהל הדובר עברית שבכם, שאולי ימצא פה ושם דברים מעניינים בבלוג, או שיעזרו לו, הפעם אני חורג ממנהגי וממליץ על מאמר שעוסק בתקשורת אפקטיבית עם המתכנת.
לא מדובר על משהו שבשמים, אלא בכך שמתכנת הוא גם בנאדם, ועם כל הכישורים שלו צריך לדעת להציב לעצמינו גבולות ולהתנהל נכון מול בעל המקצוע הזה, אחרת הדבר יביא הרבה פעמים לתוצאות לא רצויות, או לכאלו שלא בהכרח ציפינו להן.
בדומה לפוסט שהצגתי לפניכם, אני גם מוצא לנכון לקשר לקומיקס שעוסק באיך פרויקט באמת עובד:
http://www.projectcartoon.com/cartoon/2
המתכנת שבחיינו
יותר מהכול, את הפוסט הזה הייתי חייב בשביל עצמי, ואומנם הוא לא ילמד אותכם לכתוב את הקוד טוב יותר, הוא לא ידגים טכניקות סודיות, ובהחלט לא מחדש הרבה למי שכבר יודע, אבל הייתי חייב לנפץ את הסטיגמה על מתכנתים, ולהגיד שמתכנתים הם כמו כולם, גם הם מתעמלים בחדרי כושר, גם הם הולכים לחוף הים עם המשפחה, והם לא יושבים באיזה מרתף כשמסביבם קופסאות ריקות של פיצה.
במהלך החופש עשיתי המון, ואני מודה שהזנחתי את הבלוג לטובת דברים אחרים, אבל אני לא מצטער על כך, כי לא רציתי לכתוב את אותם הדברים שתמצאו בכל מקום אחר, ואם פירוש הדבר שאני אכתוב פחות משנה שעברה, או שאכתוב הרבה פחות, עדיף שכך.
סיכום
לפני זמן לא רב קראתי שוב את הסיפור "הנסיך הקטן", הסיפור לא עסק הפעם בילד שעבר מסעות מפרכים, לא מסופר על מישהו שלומד על מה שחשוב באמת, או שאולי כן...
כנראה שזו הדרך שלי לבשר לכם שהבלוג לא מת, ומי יודע, אולי בקרוב שוב תמצאו מידע חדש ומעניין.
שלכם,
איתי.
יום חמישי, 16 באפריל 2009
Disk on Key - המחשב שלך
פורסם על ידי
Itay Alon
להסתובב עם Disk on Key זה דבר שגרתי, לכלול בתוכו מסמכים ולהעבירם ממחשב למחשב, אבל לאחרונה מצאתי את עצמי משתמש בו גם לצורך תוכנות כשאינן מותקנות במחשב מסוים, ומהר מאוד נאלצתי להשתמש בו בכל מחשב אפילו בשביל לפטפט עם מישהו במסנג'ר כאשר באותו מחשב לא היה מותקן אחד.
לא מדובר על דבר שלא קיים, או בלתי אפשרי, מדובר על להסתובב עם תכולת המחשב שלך בכל מקום, ובכל זמן.
מותו של מחשב
בדרך כלל אנשים אומרים שלי זה לא יקרה, אני אמרתי בדיוק ההפך, אמרתי שזה יבוא וזה בלתי נמנע, וכך יום לאחר גיבוי של כל הקבצים החשובים לי במחשב זה קרה, המחשב הקפיא את המסך וכל הדלקה מחדש הציגה מסך שחור, ואם לשפוט היה כנראה מדובר באותו רגע בכרטיס מסך.
את המחשב לוקחים לתיקון, ואת ה-Disk on Key לוקחים לטיול בין המחשבים.
כחסיד של ניקיון וסדר בכל הנוגע למחשב, לא העמסתי על הזיכרון הנייד שום דבר מלבד מסמכים ודברים חשובים, וכשאין מחשב זו בדיוק הנקודה שבה מתחילים לחפש תוספות שיקלו על החיים כאשר עוברים ממחשב למחשב, בעיקר שהתקופה בה אניא שתמש בזיכרון הנייד אינה ידועה, ולכן צריך להתאים אותו לצרכים שלי.
הכרות עם ה-U3
את ה-U3 אני מכיר כבר זמן רב, מדובר בלא יותר מכפתור "התחל" שמאפשר גישה מהירה להגדרות והפעלת תוכנות בצורה מהירה, ממש דומה לתפריט התחל שיש בחלונות, ההבדל העיקרי הוא שהתוכנות מותקנות על ה-Disk on Key ושניתן להפעילן מכל מקום בו יש מחשב עם חלונות.
הדבר העיקרי שגרם לי לפנות לזה הוא הידיעה שלא בכל המחשבים בבית שלי יש Firefox, אז אם אני כנראה ארצה לגלוש בצורה המועדפת עלי, אני אצטרך להביאה איתי, וכאן התחלתי במסע התקנות קצר, אם זה תוכנה לקריאת PDF, אם זה תוכנת SKYPE, ואם זה הדפדפן האהוב והמוכר.
ה-U3 כולל אתר עם תוכנות רבות המותאמות לזיכרון הנייד, ומאפשר התקנה מהירה ונוחה של התוכנות האלו, כאשר לחיצה על התקן מאפשרת להתקין את כל העולה על רוחכם, והתמיכה הרחבה בו ברשת דיי מפתיעה יחסית לתוכנה שלוקח לה קצת זמן לעלות ולעיתים פועלת לאט.
המחסור הגדול בתוכנות
העתיד היה נראה וורוד וכל שנותר היה להתקין את תוכנת המסנג'ר המוכרת מבית מייקרוסופט, אבל כאן בדיוק החלה הבעיה, כי התוכנה לא הייתה במאגר התוכנות.
ישנם תחליפים, אני מודע לזה, אבל תחליף הרבה פעמים מתאים לעוד תוכנות ולכן כולל פחות תכונות נדרשות, ובדרך כלל העיצוב שלו נורא פשטני ולא מתאים לשימוש היומיומי שאני רגיל לעשות במסנג'ר.
מסע חיפושים ברחבי הרשת גילה לפני עוד תוכנות רבות המותאמות ל-U3 שנעשו על ידי משתמשים, וזאת בגלל שבשביל להתקין תוכנה ב-U3 צריך פורמט מיוחד ותוכנה המיועדת לכך, מה שמביא משתמשים רבים למצוא פתרונות ולהציע אפשרות להתקין תוכנות מוכרות שהם התאימו בעצמם.
אבל ככל שחיפשתי יותר, כך התאכזבתי לגלות שתוכנת המסנג'ר בגרסה העדכנית פשוט לא נמצאת, ומכאן הגיע הזמן לפנות לפתרון אחר, אולי תחליף ל-U3?
פלטפורמות נוספות עבור זיכרון USB
יש עוד אפשרויות המקבילות ל-U3, המובילות הן Ceedo ו-MojoPac, אך חיפוש מהיר עליהן גילה לי שצריך לשלם עבורן, וגילה לי שורה של תקלות בלתי צפויות בכל אחד מהם.
בנוסף התוכנות בדומה ל-U3 היו מוגבלות עבור חלונות בלבד, וכמות התוכנות הנתמכות בהן הייתה בקטגוריות רבות קטנה משל U3, והן לא היו תחליף מועדף, אלא מתחרות באותה הרמה אם לא פחות.
VMware ThinApp הוא מועמד נוסף לכתר, אבל הוא כנראה אח חורג עם בעיות ידועות והגבלות הרבה יותר בעייתיות לעומת אחיו, אליו מצטרף גם PRAYAYA V3 שבקריאה ראשונה היה האלטרנטיבה והתוכנה המושלמת, אך כשמעמיקים מגלים שמדובר בעוד תחליף עם תשלום, בעל תקלות, עם היתרון משמעותי לעיתים בתוכנות אותן הוא מציע, אבל עם חיסרון גדול בקהילה ובכמות הבאגים עליה הספקתי לשמוע.
לא מגבילים פלטפורמות
במהלך החיפוש מידע שלי על PRAYAYA V3 נתקלתי בכמה תוכנות מעניינות, ותכונה שנתנה לו לזמן קצר היתרון משמעותי, וזה שתוכנות אחדות והתוכנת "התחל" עצמה עבדו הן בחלונות והן במערכת ההפעלה של APPLE, דבר שאפשר הרצה של אותה התוכנה גם על חלונות וגם על מחשבי המקניטוש.
אבל הרבה מהפרוייקטים שיצרו את התוכנות נסגרו, ואין מענה שמצאתי שמאפשר אותה תכונה של מעבר בין פלטפורמות והמשך שימשו באותו זיכרון נייד, באותן תוכנות, ובאותן תכונות המאפיינות את אותן תוכנות שהתקנו.
שלחתי לא מזמן דוא"ל למוזילה עם רעיון ליצור מתחרה ראוי ל-U3, שיפעל על כל הפלטפורמות ויציג מבחר תוכנות אמיתי שירוצו על כל הפלטפורמות כאחד, אבל אני לא באמת מצפה למענה, ומציע לקוראים בעלי יכולת להרים את הכפפה.
הסוף הטוב?
המחשב התברר סיים את חייו, וכעת אני עם מחשב חדש, מצוייד ברעיונות חדשים לנושאים, ממשיך לעבוד על הפרוייקטים שלי, וכנראה עדין מחפש את תוכנת ה-Disk on Key המושלמת, ומקווה שמישהו שמע עליה.
המשך גלישה נעימה.
לא מדובר על דבר שלא קיים, או בלתי אפשרי, מדובר על להסתובב עם תכולת המחשב שלך בכל מקום, ובכל זמן.
מותו של מחשב
בדרך כלל אנשים אומרים שלי זה לא יקרה, אני אמרתי בדיוק ההפך, אמרתי שזה יבוא וזה בלתי נמנע, וכך יום לאחר גיבוי של כל הקבצים החשובים לי במחשב זה קרה, המחשב הקפיא את המסך וכל הדלקה מחדש הציגה מסך שחור, ואם לשפוט היה כנראה מדובר באותו רגע בכרטיס מסך.
את המחשב לוקחים לתיקון, ואת ה-Disk on Key לוקחים לטיול בין המחשבים.
כחסיד של ניקיון וסדר בכל הנוגע למחשב, לא העמסתי על הזיכרון הנייד שום דבר מלבד מסמכים ודברים חשובים, וכשאין מחשב זו בדיוק הנקודה שבה מתחילים לחפש תוספות שיקלו על החיים כאשר עוברים ממחשב למחשב, בעיקר שהתקופה בה אניא שתמש בזיכרון הנייד אינה ידועה, ולכן צריך להתאים אותו לצרכים שלי.
הכרות עם ה-U3
את ה-U3 אני מכיר כבר זמן רב, מדובר בלא יותר מכפתור "התחל" שמאפשר גישה מהירה להגדרות והפעלת תוכנות בצורה מהירה, ממש דומה לתפריט התחל שיש בחלונות, ההבדל העיקרי הוא שהתוכנות מותקנות על ה-Disk on Key ושניתן להפעילן מכל מקום בו יש מחשב עם חלונות.
הדבר העיקרי שגרם לי לפנות לזה הוא הידיעה שלא בכל המחשבים בבית שלי יש Firefox, אז אם אני כנראה ארצה לגלוש בצורה המועדפת עלי, אני אצטרך להביאה איתי, וכאן התחלתי במסע התקנות קצר, אם זה תוכנה לקריאת PDF, אם זה תוכנת SKYPE, ואם זה הדפדפן האהוב והמוכר.
ה-U3 כולל אתר עם תוכנות רבות המותאמות לזיכרון הנייד, ומאפשר התקנה מהירה ונוחה של התוכנות האלו, כאשר לחיצה על התקן מאפשרת להתקין את כל העולה על רוחכם, והתמיכה הרחבה בו ברשת דיי מפתיעה יחסית לתוכנה שלוקח לה קצת זמן לעלות ולעיתים פועלת לאט.
המחסור הגדול בתוכנות
העתיד היה נראה וורוד וכל שנותר היה להתקין את תוכנת המסנג'ר המוכרת מבית מייקרוסופט, אבל כאן בדיוק החלה הבעיה, כי התוכנה לא הייתה במאגר התוכנות.
ישנם תחליפים, אני מודע לזה, אבל תחליף הרבה פעמים מתאים לעוד תוכנות ולכן כולל פחות תכונות נדרשות, ובדרך כלל העיצוב שלו נורא פשטני ולא מתאים לשימוש היומיומי שאני רגיל לעשות במסנג'ר.
מסע חיפושים ברחבי הרשת גילה לפני עוד תוכנות רבות המותאמות ל-U3 שנעשו על ידי משתמשים, וזאת בגלל שבשביל להתקין תוכנה ב-U3 צריך פורמט מיוחד ותוכנה המיועדת לכך, מה שמביא משתמשים רבים למצוא פתרונות ולהציע אפשרות להתקין תוכנות מוכרות שהם התאימו בעצמם.
אבל ככל שחיפשתי יותר, כך התאכזבתי לגלות שתוכנת המסנג'ר בגרסה העדכנית פשוט לא נמצאת, ומכאן הגיע הזמן לפנות לפתרון אחר, אולי תחליף ל-U3?
פלטפורמות נוספות עבור זיכרון USB
יש עוד אפשרויות המקבילות ל-U3, המובילות הן Ceedo ו-MojoPac, אך חיפוש מהיר עליהן גילה לי שצריך לשלם עבורן, וגילה לי שורה של תקלות בלתי צפויות בכל אחד מהם.
בנוסף התוכנות בדומה ל-U3 היו מוגבלות עבור חלונות בלבד, וכמות התוכנות הנתמכות בהן הייתה בקטגוריות רבות קטנה משל U3, והן לא היו תחליף מועדף, אלא מתחרות באותה הרמה אם לא פחות.
VMware ThinApp הוא מועמד נוסף לכתר, אבל הוא כנראה אח חורג עם בעיות ידועות והגבלות הרבה יותר בעייתיות לעומת אחיו, אליו מצטרף גם PRAYAYA V3 שבקריאה ראשונה היה האלטרנטיבה והתוכנה המושלמת, אך כשמעמיקים מגלים שמדובר בעוד תחליף עם תשלום, בעל תקלות, עם היתרון משמעותי לעיתים בתוכנות אותן הוא מציע, אבל עם חיסרון גדול בקהילה ובכמות הבאגים עליה הספקתי לשמוע.
לא מגבילים פלטפורמות
במהלך החיפוש מידע שלי על PRAYAYA V3 נתקלתי בכמה תוכנות מעניינות, ותכונה שנתנה לו לזמן קצר היתרון משמעותי, וזה שתוכנות אחדות והתוכנת "התחל" עצמה עבדו הן בחלונות והן במערכת ההפעלה של APPLE, דבר שאפשר הרצה של אותה התוכנה גם על חלונות וגם על מחשבי המקניטוש.
אבל הרבה מהפרוייקטים שיצרו את התוכנות נסגרו, ואין מענה שמצאתי שמאפשר אותה תכונה של מעבר בין פלטפורמות והמשך שימשו באותו זיכרון נייד, באותן תוכנות, ובאותן תכונות המאפיינות את אותן תוכנות שהתקנו.
שלחתי לא מזמן דוא"ל למוזילה עם רעיון ליצור מתחרה ראוי ל-U3, שיפעל על כל הפלטפורמות ויציג מבחר תוכנות אמיתי שירוצו על כל הפלטפורמות כאחד, אבל אני לא באמת מצפה למענה, ומציע לקוראים בעלי יכולת להרים את הכפפה.
הסוף הטוב?
המחשב התברר סיים את חייו, וכעת אני עם מחשב חדש, מצוייד ברעיונות חדשים לנושאים, ממשיך לעבוד על הפרוייקטים שלי, וכנראה עדין מחפש את תוכנת ה-Disk on Key המושלמת, ומקווה שמישהו שמע עליה.
המשך גלישה נעימה.
יום שני, 1 בדצמבר 2008
המדריך להמנעות מהודעות ספאם
פורסם על ידי
Itay Alon
דואר ספאם מאז ומעולם היה מטרד לא קטן, ולעבור עליו במשך שעות מעולם לא היה כייף, ולמעשה לקח לנו זמן יקר שאין להחליפו.
במהלך המלחמה בספאם נוצרו מסננים, עלו חוקים חדשים, והכל כדי למנוע מאיתנו ליפול ברשתות הספאם השונות.
למרות זאת, הספאם ממשיך לחגוג, אבל זו לא מלחמה אבודה, ועדין בידינו את הנשק הטוב ביותר, היצרתיות, ואיתה כמה דרכים מעודכנות להילחם בספאם.
מתקפת הרובוטים
נשמע כמו סרט קולנוע? מסתבר שלא, שנים שהרובוטים באינטרנט אוספים את כתובת הדואר האלקטרונית שלנו ממקורות שונים ומשונים, ושומרים את הכתובת במאגרי מידע הכוללים אלפי כתובות, כשבשורה התחתונה כל הכתובות האלו מיועדות לשליחה של לא יותר מאשר הודעות ספאם, בהמונים ובצרורות, שבסופו של דבר יעלו לנו באותן שעות יקרות בהן יכלנו לבלות עם הילדים (לקוראים היותר מבוגרים) או ללכת לקולנוע עם החברה (לצעירים שבינינו).
נראה לאחרונה כי אין דרך להימנע מאותן הודעות ספאם בלתי פוסקות, אבל לאחר הרבה ניסיונות שונות בתחום גיליתי שיש דרכים לא מעטות להימנע מאותן הודעות ספאם, ולנצח את אותם רובוטים, שלא מתאימים את עצמם לתגובה הבלתי צפויה של המשתמשים.
שליחת הכתובת רק בהודעות פרטיות.
החוק הראשון במלחמה בספאם: המייל שלכם לא מופיע בשום מקום בו הוא לא חייב להופיע.
בדרך כלל כשמגיעים למפתחי אתרים, מתכנתים, וכדומה, חובה עלינו לפרסם את הדואר האלקטרוני שלנו במקומות שונים ומגוונים, וזאת בכדי שאם מישהו ירצה ליצור איתנו קשר באימייל, הוא יוכל לעשות זאת.
אבל במידה ואין לנו צורך בפרסום, יש להימנע ממנו בכל דרך אפשרית, ובמידה והינכם רוצים לתת לבנאדם את המייל, עשו זו בהודעה פרטית בפורומים השונים, בשליחת הודעת דואר אלקטרוני אליו, או בכל דרך שלא תפרסם את המייל שלכם בפומבי.
להטל ברובוטים במגרש שלהם
במידה ויש לפרסם בפומבי, נסו לצנזר את הדואר האלקטרוני בצורה שלא תאפשר לרובוטים לקרוא אותו:
user [at] domain [dot] com
בצורה זו הרובוטים לא יוכלו לקרוא את הכתובת הרשומה, אך המשתמשים העצלנים יותר וחסרי המוטיבציה לא ינסו לפענח את הרשום, ועל כן יש להשתמש בדרך זו רק כאשר הדבר נדרש וברור מאליו שהצד השני רוצה ליצור איתכם קשר ולא משנה מה.
בנוסף יתכן כי משתמשים שירצו לשלוח לכתובת יטעו בפיענוח, יוסיפו בטעות רווח או ישמיטו בטעות אות, ועל כן לא ניתן להיות בטוחים בדרך זו כי כל ההודעות אכן מגיעות אליכם.
שימו לב, לא ניתן לצפות כי הרובוטים לא יודעים או ידעו לזהות גם שינויי טקסט בסגנון ככתובת דואר אלקטרוני פוטנציאלית, ועל כן לא הייתי ממליץ לחשוב על דרך זו כהיחידה או כמומלצת, אם כי היא בהחלט תמנע אסיפה של כתובת הדואר הלאקטרוני על ידי רובוטים כאלו ואחרים.
תמחקו את עצמכם
החלטתי לעשות ניסוי, וכתבתי את כתובת הדואר האלקטרונית הישנה שלי בגוגל, ולהפתעתי מצאתי 3 דפים בהם הכתובת הופיעה, ואז התחלתי בתהליך של מחיקת הכתובת מהמקורות בהן היא הופיעה, אומנם עבודת נמלים, אבל התוצאות לא איחרו לבוא, וכמות הספאם ירדה משמעותית, ולא רק בגלל נפילת שרתיםכ אלו או אחרים, אלא בגלל שרובוטים לא יכלו למצוא את הכתובת יותר, ובטח שלא לשמור אותה במאגר הנתונים המשמש את שיטות ההפצה השונות של הספאם.
אני ממליץ למי שבכוונתו לצמצם את כמותה ספאם לעשות זאת גם, בעיקר אם מדובר בפורומים ורשתות חברתיות, בהן כתיבה של טקסט חלופי במקום הכתובות יכול לגרום למי שרוצה לפנות אליכם לעשות זאת בתחילה דרך הודעה פרטית, מה שיכול לחסוך מכם גם רשימה ארוכה בתוכנות המסרים השונות ובמייל בפרט.
מסננים מוכנים מראש
שירותי דואר אלקטרוני כמו Gmail (של Google) כוללים בתוכם מסננים שיכולים להפריד באחוז דיוק דיי גבוה את הודעות הספאם משאר ההודעות, דבר שכשם שהוא ימנע מכם מעבר על עשרות הודעות, ויחד עם השיטות שהצגתי קודם לכן שמצמצמות בצורה קריטית את כמותה ספאם, יהיה לכם אפילו זמן לעבור על דואר הספאם שמגיע, ולהחליט אם המסננים של Gmail סיננו נכונה, ולהגיב בהתאם.
שימוש במסננים דורש אמונה ביכולת הזיהוי שלהם של דואר ספאם, וסיכון דיי ברור שהם יטעו בסינון ויכניסו הודעות חשובות מתוייגות תחת ספאם (דבר שנורא לא סביר, אבל נתקלתי בו בעצמי, ככה שאני לא יכול להגיד שזה לא קורה).
חשבון מאגד תחת Google
השיטה הבאה לא רק שתשאיר את מחיצת דואר הזבל שלכם ריקה, היא צורכת מכם אמונה בלב שלם במסננים של גוגל (שלא יעשו הרבה עבודה אם כבר נקטתם בדרכים הקודמות).
העיקרון בשיטה פשוט:
ישנו חשבון שכולל את השימוש שלכם בכל מה שאתם צריכים ו-Google מציע, כמו הבלוג בו אני כותב, או כל שירות אחר.
בנוסף אליו ישנם חשובונות שנועדו רק לשמש כיסוי לחשבון המקורי, ומטרתם היחידה היא להעביר את ההודעות.
בתחילה פותחים חשבון שישמש כמקבל ההודעות, ואז פותחים חשבון נוסף, בו עליכם להיכנס להגדרות ולבחור בטאב "העברה ו-POP/IMAP".
כעת שהינכם תחת טאב זה, יש לשנות בשדה "העברה לנמען" את הסמן לבחירת "העבר עותק של דואר נכנס", לבחור מוען, ומה יקרה לדואר לאחר השליחה.
בדרך זו הדואר עובר מידית לכתובת אותה אתם רוצים.
שימו לב: דואר שהוגדר כדואר ספאם ועל כן מופיע במחיצת "דואר זבל" לא יעבור לכתובת שהגדרתם, וימחק בעצמו תוך 30 יום.
לאחר מכן יש לחזור לחשבון שכולל את שאר כתובות הדואר (כן, ניתן להגדיר זאת ליותר מכתובת אחת, וכך ניתן להשתשמ בכתובות שונות למטרות שונות), להכנס להגדרות, ושם ללשונית חשבונות.
לאחר מכן בשדה "שלח דואר כ" יש ללחוץ על "הוסף כתובת דוא"ל נוספת", ולעקוב אחר ההוראות.
שימו לב: בגלל שהדואר הוגדר להישלח לחשבון הזה, הדואר לאישור ההוספה יגיע לחשבון בו אתם נמצאים.
מקצוענים, אבטחה ואפשרויות נוספות
אחדים מכם עלולים לרצות להשתשמ באפשרות של POP או IMAP על מנת שאם החשבון יפרץ מכל סיבה, לא תיהיה לפורצים כתובת לחשבון שכולל את כל שאר השירותים וחשבונות הדואר השונים, אך יש לשקול זאת שוב כי זה יפתח אפשרות לכל אחד להוריד את הדואר באמצעות POP או IMAP.
בנוסף ניתן לחשוב על שימוש בתמונות לתצוגה של כתובת הדואר האלקטרוני, על מנת למנוע העתקה שלה על ידי רובוטים.
סיכום
המלחמה נגד הודעות הספאם החל, ובידינו האפשרות לא רק להפחית, אלא להפסיק את קבלת הודעות הספאם לגמרי, וכל זה תלוי בנו, ביצרתיות שלנו וברצון שלנו למנוע את אותן הודעות מציקות.
המלחמה בהודעות הספאם נמצאת בכיס הקטן שלנו, השאלה איך אנו נחליט להילחם, וכמה הרובוטים מתוחכמים ומתעדכנים לעיתים תכופות.
המשך גלישה נעימה וחסרת ספאם.
במהלך המלחמה בספאם נוצרו מסננים, עלו חוקים חדשים, והכל כדי למנוע מאיתנו ליפול ברשתות הספאם השונות.
למרות זאת, הספאם ממשיך לחגוג, אבל זו לא מלחמה אבודה, ועדין בידינו את הנשק הטוב ביותר, היצרתיות, ואיתה כמה דרכים מעודכנות להילחם בספאם.
מתקפת הרובוטים
נשמע כמו סרט קולנוע? מסתבר שלא, שנים שהרובוטים באינטרנט אוספים את כתובת הדואר האלקטרונית שלנו ממקורות שונים ומשונים, ושומרים את הכתובת במאגרי מידע הכוללים אלפי כתובות, כשבשורה התחתונה כל הכתובות האלו מיועדות לשליחה של לא יותר מאשר הודעות ספאם, בהמונים ובצרורות, שבסופו של דבר יעלו לנו באותן שעות יקרות בהן יכלנו לבלות עם הילדים (לקוראים היותר מבוגרים) או ללכת לקולנוע עם החברה (לצעירים שבינינו).
נראה לאחרונה כי אין דרך להימנע מאותן הודעות ספאם בלתי פוסקות, אבל לאחר הרבה ניסיונות שונות בתחום גיליתי שיש דרכים לא מעטות להימנע מאותן הודעות ספאם, ולנצח את אותם רובוטים, שלא מתאימים את עצמם לתגובה הבלתי צפויה של המשתמשים.
שליחת הכתובת רק בהודעות פרטיות.
החוק הראשון במלחמה בספאם: המייל שלכם לא מופיע בשום מקום בו הוא לא חייב להופיע.
בדרך כלל כשמגיעים למפתחי אתרים, מתכנתים, וכדומה, חובה עלינו לפרסם את הדואר האלקטרוני שלנו במקומות שונים ומגוונים, וזאת בכדי שאם מישהו ירצה ליצור איתנו קשר באימייל, הוא יוכל לעשות זאת.
אבל במידה ואין לנו צורך בפרסום, יש להימנע ממנו בכל דרך אפשרית, ובמידה והינכם רוצים לתת לבנאדם את המייל, עשו זו בהודעה פרטית בפורומים השונים, בשליחת הודעת דואר אלקטרוני אליו, או בכל דרך שלא תפרסם את המייל שלכם בפומבי.
להטל ברובוטים במגרש שלהם
במידה ויש לפרסם בפומבי, נסו לצנזר את הדואר האלקטרוני בצורה שלא תאפשר לרובוטים לקרוא אותו:
user [at] domain [dot] com
בצורה זו הרובוטים לא יוכלו לקרוא את הכתובת הרשומה, אך המשתמשים העצלנים יותר וחסרי המוטיבציה לא ינסו לפענח את הרשום, ועל כן יש להשתמש בדרך זו רק כאשר הדבר נדרש וברור מאליו שהצד השני רוצה ליצור איתכם קשר ולא משנה מה.
בנוסף יתכן כי משתמשים שירצו לשלוח לכתובת יטעו בפיענוח, יוסיפו בטעות רווח או ישמיטו בטעות אות, ועל כן לא ניתן להיות בטוחים בדרך זו כי כל ההודעות אכן מגיעות אליכם.
שימו לב, לא ניתן לצפות כי הרובוטים לא יודעים או ידעו לזהות גם שינויי טקסט בסגנון ככתובת דואר אלקטרוני פוטנציאלית, ועל כן לא הייתי ממליץ לחשוב על דרך זו כהיחידה או כמומלצת, אם כי היא בהחלט תמנע אסיפה של כתובת הדואר הלאקטרוני על ידי רובוטים כאלו ואחרים.
תמחקו את עצמכם
החלטתי לעשות ניסוי, וכתבתי את כתובת הדואר האלקטרונית הישנה שלי בגוגל, ולהפתעתי מצאתי 3 דפים בהם הכתובת הופיעה, ואז התחלתי בתהליך של מחיקת הכתובת מהמקורות בהן היא הופיעה, אומנם עבודת נמלים, אבל התוצאות לא איחרו לבוא, וכמות הספאם ירדה משמעותית, ולא רק בגלל נפילת שרתיםכ אלו או אחרים, אלא בגלל שרובוטים לא יכלו למצוא את הכתובת יותר, ובטח שלא לשמור אותה במאגר הנתונים המשמש את שיטות ההפצה השונות של הספאם.
אני ממליץ למי שבכוונתו לצמצם את כמותה ספאם לעשות זאת גם, בעיקר אם מדובר בפורומים ורשתות חברתיות, בהן כתיבה של טקסט חלופי במקום הכתובות יכול לגרום למי שרוצה לפנות אליכם לעשות זאת בתחילה דרך הודעה פרטית, מה שיכול לחסוך מכם גם רשימה ארוכה בתוכנות המסרים השונות ובמייל בפרט.
מסננים מוכנים מראש
שירותי דואר אלקטרוני כמו Gmail (של Google) כוללים בתוכם מסננים שיכולים להפריד באחוז דיוק דיי גבוה את הודעות הספאם משאר ההודעות, דבר שכשם שהוא ימנע מכם מעבר על עשרות הודעות, ויחד עם השיטות שהצגתי קודם לכן שמצמצמות בצורה קריטית את כמותה ספאם, יהיה לכם אפילו זמן לעבור על דואר הספאם שמגיע, ולהחליט אם המסננים של Gmail סיננו נכונה, ולהגיב בהתאם.
שימוש במסננים דורש אמונה ביכולת הזיהוי שלהם של דואר ספאם, וסיכון דיי ברור שהם יטעו בסינון ויכניסו הודעות חשובות מתוייגות תחת ספאם (דבר שנורא לא סביר, אבל נתקלתי בו בעצמי, ככה שאני לא יכול להגיד שזה לא קורה).
חשבון מאגד תחת Google
השיטה הבאה לא רק שתשאיר את מחיצת דואר הזבל שלכם ריקה, היא צורכת מכם אמונה בלב שלם במסננים של גוגל (שלא יעשו הרבה עבודה אם כבר נקטתם בדרכים הקודמות).
העיקרון בשיטה פשוט:
ישנו חשבון שכולל את השימוש שלכם בכל מה שאתם צריכים ו-Google מציע, כמו הבלוג בו אני כותב, או כל שירות אחר.
בנוסף אליו ישנם חשובונות שנועדו רק לשמש כיסוי לחשבון המקורי, ומטרתם היחידה היא להעביר את ההודעות.
בתחילה פותחים חשבון שישמש כמקבל ההודעות, ואז פותחים חשבון נוסף, בו עליכם להיכנס להגדרות ולבחור בטאב "העברה ו-POP/IMAP".
כעת שהינכם תחת טאב זה, יש לשנות בשדה "העברה לנמען" את הסמן לבחירת "העבר עותק של דואר נכנס", לבחור מוען, ומה יקרה לדואר לאחר השליחה.
בדרך זו הדואר עובר מידית לכתובת אותה אתם רוצים.
שימו לב: דואר שהוגדר כדואר ספאם ועל כן מופיע במחיצת "דואר זבל" לא יעבור לכתובת שהגדרתם, וימחק בעצמו תוך 30 יום.
לאחר מכן יש לחזור לחשבון שכולל את שאר כתובות הדואר (כן, ניתן להגדיר זאת ליותר מכתובת אחת, וכך ניתן להשתשמ בכתובות שונות למטרות שונות), להכנס להגדרות, ושם ללשונית חשבונות.
לאחר מכן בשדה "שלח דואר כ" יש ללחוץ על "הוסף כתובת דוא"ל נוספת", ולעקוב אחר ההוראות.
שימו לב: בגלל שהדואר הוגדר להישלח לחשבון הזה, הדואר לאישור ההוספה יגיע לחשבון בו אתם נמצאים.
מקצוענים, אבטחה ואפשרויות נוספות
אחדים מכם עלולים לרצות להשתשמ באפשרות של POP או IMAP על מנת שאם החשבון יפרץ מכל סיבה, לא תיהיה לפורצים כתובת לחשבון שכולל את כל שאר השירותים וחשבונות הדואר השונים, אך יש לשקול זאת שוב כי זה יפתח אפשרות לכל אחד להוריד את הדואר באמצעות POP או IMAP.
בנוסף ניתן לחשוב על שימוש בתמונות לתצוגה של כתובת הדואר האלקטרוני, על מנת למנוע העתקה שלה על ידי רובוטים.
סיכום
המלחמה נגד הודעות הספאם החל, ובידינו האפשרות לא רק להפחית, אלא להפסיק את קבלת הודעות הספאם לגמרי, וכל זה תלוי בנו, ביצרתיות שלנו וברצון שלנו למנוע את אותן הודעות מציקות.
המלחמה בהודעות הספאם נמצאת בכיס הקטן שלנו, השאלה איך אנו נחליט להילחם, וכמה הרובוטים מתוחכמים ומתעדכנים לעיתים תכופות.
המשך גלישה נעימה וחסרת ספאם.
יום שבת, 1 בנובמבר 2008
יומהולדת + פרוייקט נגישות לבעלי מוגבלויות
פורסם על ידי
Itay Alon
אני לא אשקר, הפוסט נכתב הרבה לפני, וזה בגלל שקשה לי להאמין שיתנו לי נחת ביומהולדת שלי.
יומהולדת!
קודם כל יש לי יומהולדת היום, אפילו קיבלתי אפשרות לבחור למועצות המקומיות (ואת ראש העיר), ומגhע לי על זה מזל טוב, לא?!
אז מה בעצם משתנה? כנראה מדובר בפרוייקטים שלי, אם עד כה עבדתי על פרוייקט מסויים והכנתי עבודות מהצד, הגיתי לאחרונה רעיון שלצערי עדין לא קיים, תוך כדי הקיטורים הרגילים שלי על מה שאני רוצה, אבל הפעם רשמתי לעצמי על מה לקטר בבלוג, ופתאום קלטתי שזה לא קיים, כי לא בנו את זה, ושכאן יש לי תוכנית שלמה לבנות מערכת שקיימת זמן רב, בצורה שונה וחזקה הרבה יותר, ודינאמיות אליה עוד לא נחשפנו.
למי שטועה מה הפרוייקט החדש מוזמן לדבר איתי במסן, אני לא אדם חשאי ובגלל שאני מכין אותו לשימוש פרטי לבד לא ממש אכפת לי לספר לאנשים אחרים, מאלא אני מניח שאנשים יצטרכו לתכנן בעצמם חלקים גדולים מהרעיון, כי אני לא חושף פרטים כמו איך אני יעקוף בעיות נפוצות ואיך אני מתכוון להפוך אותו לכמו שאני רוצה..
פרוייקט נגישות לבעלי מוגבלויות
מדובר בפרוייקט בשם "קמפיין הנגישות לאינטרנט בטלויזיה", התברר לי שהוא פועל זמן מה, כאשר מבחינה חוקית אנחנו אמורים לפעול עלפיו כברירות מחדל (כן, גם אני כעסתי ששמעתי על כך), ובעלי המוגבלויות יוכלו לתבוע מאיתנו פיצויים על חוסר תמיכה בהם.
בכל מקרה בתחילת הדף יש סירטון, שמאפשר בין היתר הוספת כתוביות עבור חירשים (למה זה לא ברירות מחדל?!), בתחילה התחברתי נורא לרעיון לאפשר לכולם גלישה שווה, ושזו יוזמה ממש מבורכת והרבה זמן אני פועל לשם כך באתרים שכן יכולים לאפשר זאת (אתרים מבוססי תוכן, ברור שבנאדם שלא עוקב אחרי סמן העכבר לא יגלוש באתרי משחקוני פלאש לדוגמא).
מה לנו משתלם מזה?
למרות שהיה קשה לי להאמין למספרים, שנשמעו לי מופרכים במיוחד, אבל התברר לי שנוכל לזכות ב-25% מהאוכלוסייה שלא מסוגל לגלוש, ועוד כ-37% אחוז שמתקשה להקל עליו זאת.
מלבד הנתון הזה שנשמע לי דיי גבוה ומופרך, נוספת טענה שאתר נגיש מגדיל את כמות הכניסות שלו ממנועי החיפוש ב-8 עד 14 אחוזים, מה שאמור כנראה לפנות ללב של מקדמי האתרים להשפיע על מפתחי האתרים ובעלי האתרים לתמוך בזה.
אחרי הנתונים הללו נתנו עוד 2 טענות:
1. פונה כנראה ללב שלנו וטוענת שמי שרוצה שיוויון באתרו צריך לאפשר אותה גם לבעלי המוגבלויות.
2. גם מי שלא רוצה שיוויון זה יהיה חייב בגלל חוק שעומד לצאת (רק עסקים קטנים לא נכללים בחוק, וגם על כך צריך לבקש אישור).
עדיפויות לנגישות
קיימות 3 עדיפויות לתאימות.
עדיפות ראשונה - מדובר בדרישות הפשוטות ביותר, כאשר מי שממלא אחר XHTML בקפדנות עושה את רובן אם לא את כולן מתוך ברירות מחדל, מה ששוב מחזיר אותנו לכמה התקנים האלו חשובים.
למרות שיש המלצות שלא כלולות ב-XHTML, וכאן נכנס היגיון בריא ונוחות שאנו מספקים למשתמשים, שבדר"כ מאפשרים זאת על מנת לאפשר לכמה שיותר אנשים את השימוש באתר.
בכם מקרה זו האפשרות הקלילה מכולן ואם מכריחים אותנו ללכת על פי התקנים הרבה יחפשו בה מפלט.
עדיפות שניה - הרמה הזאת קוראת ממש להשתמש בתקני W3C כמה שיותר מעודכנים, והיא פריקית (לדעתי) של נוחות למשתמש הרגיל והתחשבות במשתמשים שלכם.
אני כנראה נוטה ליישם אותה כברירות מחדל, כי מלבד המלצה אחת שגם בנוגע אליה החלטתי לא מזמן שאני רוצה יישום, כל השאר עשיתי תוך אמונה שזה מה שהכי נוח למשתמשים.
ניתן למצוא מכל מיני המלצות שלדעתי טובות לכלל המשתמשים, כמו למשל אתר שלא מחייב JS (נעשה באמצעות אירוע onclick בקישורים שמחזיר ערך שקר כדי לבטל את הקישור עבור אנשים שמפעילים JS), או לא להתבסס על מסמכי CSS תוך בניית העמוד בצורה הגיונית למי שמכבה מסמכים אלו, ואף הגדרת גודל יחסי ולא אבסולוטי (לדוגמא שימוש באחוזים).
עדיפות שלישית - כאן חלק מההמלצות מבטלות לדעתי עקרונות שונים הנוגעים למה ש-W3C רשמו, אם זה עקב חוסר עקביות של הקבוצה שאחראית על כך ב-W3C או חוסר העקביות בנוגע לתקנים ולסידור תוכן הדיי ברור שמופיע באתר (אפילו ליישר לשמאל היה להם קשה, שלא לדבר על תגיות שמופיעות בלי קשר באמצע הקודים).
אתרי ממשלה ואירגונים מחוייבים לתקן זה, למרות שלדעתי העדיפות הזו לא ממש ריאלית, ובאמת דברים כמו "טקסט חלופי לטבלה" נשמע לי לא ממש ריאלי, לא מסודר, ומיותר (חוץ מאתרי ממשלה ואירגונים כמו שאמרתי).
אין לנו זכות קניין
כבר מזמן הזכות לפרטיות לא קיימת ברשת, גם בזכות הקניין פוגעים לנו בכל הזדמנות עם חוקים שמחייבים אותנו בנוגע לאתרינו, כמו הסינון אותו אנו נדרשים לעשות לתכנים בצורה לא הגיונית, וכאן אפילו דוגמא יפה לכך זה אתר חברתי בו פורסמה תמונה של בנאדם, עם שם אמיתי ומספר פלאפון, שאפשר לנשים להתקשר אליו עבור "שירות", וכאשר זה אכן קרה הוא פנה לבעל האתר שיוריד את התוכן ויכתוב התנצלות.
כמובן שבעל האתר הסכים להוריד את התוכן אבל לפרסם התנצלות בפומבי? פה הוא סירב, ועל כך נתבע בתביעה בה הפסיד לאותו בנאדם, כאשר האשמים הם אלו שבכלל פתחו את אותו משתמש עבור אותו בנאדם.
כמובן שהמקרה הקודם מלמד אותנו כמה עגום המצב הנוכחי, כאשר חלים על האינטרנט חוקים נוקשים, שלא באמת ניתן לאכוף אותם, בדיוק כי מדובר באתר פתוח ורשת פתוחה (אם היו מתפרסמות בבלוג שלי 100 תגובות ביום גם אני לא הייתי עובר על כל תגובה והייתי מאפשר פרסום חופשי, רק בגלל שזה לא נורמאלי לצפות מאדם לעשות סינון כל כך קפדני).
השורה התחתונה
בשורה זו ברור לכולנו שהכפייה של התאמת האתר לבעלי מוגבלויות לא הייתה במקום, והיא זאת שגרמה לכל העניין להתקבל רע בעיני מפתחי האתרים ובעליהם.
אם היו מוותרים בסוף המסמך על הקריאה כי זה חובה, אולי היינו רואים יותר תמיכה בנושא, בדיוק כמו שיש כעת סביב עניין התקנים של W3C, ולא התנגדות והסתייגות מכך שמכריחים אותנו לעשות זאת.
בשורה העליונה
כאן הבעיות של מרחב הרשת לא מעניינות אותי, כי יש לי יומהולדת, אז למי באמת אכפת מהבעיות הקטנות של האנשים הקטנוניים שמחפשים איך להשאיר את חותמם בעולם האינטרנט אבל עושים את זה בחוסר טקט מוחלט?
אז מזל טוב לי, והמשך גלישה מהנה.
יומהולדת!
קודם כל יש לי יומהולדת היום, אפילו קיבלתי אפשרות לבחור למועצות המקומיות (ואת ראש העיר), ומגhע לי על זה מזל טוב, לא?!
אז מה בעצם משתנה? כנראה מדובר בפרוייקטים שלי, אם עד כה עבדתי על פרוייקט מסויים והכנתי עבודות מהצד, הגיתי לאחרונה רעיון שלצערי עדין לא קיים, תוך כדי הקיטורים הרגילים שלי על מה שאני רוצה, אבל הפעם רשמתי לעצמי על מה לקטר בבלוג, ופתאום קלטתי שזה לא קיים, כי לא בנו את זה, ושכאן יש לי תוכנית שלמה לבנות מערכת שקיימת זמן רב, בצורה שונה וחזקה הרבה יותר, ודינאמיות אליה עוד לא נחשפנו.
למי שטועה מה הפרוייקט החדש מוזמן לדבר איתי במסן, אני לא אדם חשאי ובגלל שאני מכין אותו לשימוש פרטי לבד לא ממש אכפת לי לספר לאנשים אחרים, מאלא אני מניח שאנשים יצטרכו לתכנן בעצמם חלקים גדולים מהרעיון, כי אני לא חושף פרטים כמו איך אני יעקוף בעיות נפוצות ואיך אני מתכוון להפוך אותו לכמו שאני רוצה..
פרוייקט נגישות לבעלי מוגבלויות
מדובר בפרוייקט בשם "קמפיין הנגישות לאינטרנט בטלויזיה", התברר לי שהוא פועל זמן מה, כאשר מבחינה חוקית אנחנו אמורים לפעול עלפיו כברירות מחדל (כן, גם אני כעסתי ששמעתי על כך), ובעלי המוגבלויות יוכלו לתבוע מאיתנו פיצויים על חוסר תמיכה בהם.
בכל מקרה בתחילת הדף יש סירטון, שמאפשר בין היתר הוספת כתוביות עבור חירשים (למה זה לא ברירות מחדל?!), בתחילה התחברתי נורא לרעיון לאפשר לכולם גלישה שווה, ושזו יוזמה ממש מבורכת והרבה זמן אני פועל לשם כך באתרים שכן יכולים לאפשר זאת (אתרים מבוססי תוכן, ברור שבנאדם שלא עוקב אחרי סמן העכבר לא יגלוש באתרי משחקוני פלאש לדוגמא).
מה לנו משתלם מזה?
למרות שהיה קשה לי להאמין למספרים, שנשמעו לי מופרכים במיוחד, אבל התברר לי שנוכל לזכות ב-25% מהאוכלוסייה שלא מסוגל לגלוש, ועוד כ-37% אחוז שמתקשה להקל עליו זאת.
מלבד הנתון הזה שנשמע לי דיי גבוה ומופרך, נוספת טענה שאתר נגיש מגדיל את כמות הכניסות שלו ממנועי החיפוש ב-8 עד 14 אחוזים, מה שאמור כנראה לפנות ללב של מקדמי האתרים להשפיע על מפתחי האתרים ובעלי האתרים לתמוך בזה.
אחרי הנתונים הללו נתנו עוד 2 טענות:
1. פונה כנראה ללב שלנו וטוענת שמי שרוצה שיוויון באתרו צריך לאפשר אותה גם לבעלי המוגבלויות.
2. גם מי שלא רוצה שיוויון זה יהיה חייב בגלל חוק שעומד לצאת (רק עסקים קטנים לא נכללים בחוק, וגם על כך צריך לבקש אישור).
עדיפויות לנגישות
קיימות 3 עדיפויות לתאימות.
עדיפות ראשונה - מדובר בדרישות הפשוטות ביותר, כאשר מי שממלא אחר XHTML בקפדנות עושה את רובן אם לא את כולן מתוך ברירות מחדל, מה ששוב מחזיר אותנו לכמה התקנים האלו חשובים.
למרות שיש המלצות שלא כלולות ב-XHTML, וכאן נכנס היגיון בריא ונוחות שאנו מספקים למשתמשים, שבדר"כ מאפשרים זאת על מנת לאפשר לכמה שיותר אנשים את השימוש באתר.
בכם מקרה זו האפשרות הקלילה מכולן ואם מכריחים אותנו ללכת על פי התקנים הרבה יחפשו בה מפלט.
עדיפות שניה - הרמה הזאת קוראת ממש להשתמש בתקני W3C כמה שיותר מעודכנים, והיא פריקית (לדעתי) של נוחות למשתמש הרגיל והתחשבות במשתמשים שלכם.
אני כנראה נוטה ליישם אותה כברירות מחדל, כי מלבד המלצה אחת שגם בנוגע אליה החלטתי לא מזמן שאני רוצה יישום, כל השאר עשיתי תוך אמונה שזה מה שהכי נוח למשתמשים.
ניתן למצוא מכל מיני המלצות שלדעתי טובות לכלל המשתמשים, כמו למשל אתר שלא מחייב JS (נעשה באמצעות אירוע onclick בקישורים שמחזיר ערך שקר כדי לבטל את הקישור עבור אנשים שמפעילים JS), או לא להתבסס על מסמכי CSS תוך בניית העמוד בצורה הגיונית למי שמכבה מסמכים אלו, ואף הגדרת גודל יחסי ולא אבסולוטי (לדוגמא שימוש באחוזים).
עדיפות שלישית - כאן חלק מההמלצות מבטלות לדעתי עקרונות שונים הנוגעים למה ש-W3C רשמו, אם זה עקב חוסר עקביות של הקבוצה שאחראית על כך ב-W3C או חוסר העקביות בנוגע לתקנים ולסידור תוכן הדיי ברור שמופיע באתר (אפילו ליישר לשמאל היה להם קשה, שלא לדבר על תגיות שמופיעות בלי קשר באמצע הקודים).
אתרי ממשלה ואירגונים מחוייבים לתקן זה, למרות שלדעתי העדיפות הזו לא ממש ריאלית, ובאמת דברים כמו "טקסט חלופי לטבלה" נשמע לי לא ממש ריאלי, לא מסודר, ומיותר (חוץ מאתרי ממשלה ואירגונים כמו שאמרתי).
אין לנו זכות קניין
כבר מזמן הזכות לפרטיות לא קיימת ברשת, גם בזכות הקניין פוגעים לנו בכל הזדמנות עם חוקים שמחייבים אותנו בנוגע לאתרינו, כמו הסינון אותו אנו נדרשים לעשות לתכנים בצורה לא הגיונית, וכאן אפילו דוגמא יפה לכך זה אתר חברתי בו פורסמה תמונה של בנאדם, עם שם אמיתי ומספר פלאפון, שאפשר לנשים להתקשר אליו עבור "שירות", וכאשר זה אכן קרה הוא פנה לבעל האתר שיוריד את התוכן ויכתוב התנצלות.
כמובן שבעל האתר הסכים להוריד את התוכן אבל לפרסם התנצלות בפומבי? פה הוא סירב, ועל כך נתבע בתביעה בה הפסיד לאותו בנאדם, כאשר האשמים הם אלו שבכלל פתחו את אותו משתמש עבור אותו בנאדם.
כמובן שהמקרה הקודם מלמד אותנו כמה עגום המצב הנוכחי, כאשר חלים על האינטרנט חוקים נוקשים, שלא באמת ניתן לאכוף אותם, בדיוק כי מדובר באתר פתוח ורשת פתוחה (אם היו מתפרסמות בבלוג שלי 100 תגובות ביום גם אני לא הייתי עובר על כל תגובה והייתי מאפשר פרסום חופשי, רק בגלל שזה לא נורמאלי לצפות מאדם לעשות סינון כל כך קפדני).
השורה התחתונה
בשורה זו ברור לכולנו שהכפייה של התאמת האתר לבעלי מוגבלויות לא הייתה במקום, והיא זאת שגרמה לכל העניין להתקבל רע בעיני מפתחי האתרים ובעליהם.
אם היו מוותרים בסוף המסמך על הקריאה כי זה חובה, אולי היינו רואים יותר תמיכה בנושא, בדיוק כמו שיש כעת סביב עניין התקנים של W3C, ולא התנגדות והסתייגות מכך שמכריחים אותנו לעשות זאת.
בשורה העליונה
כאן הבעיות של מרחב הרשת לא מעניינות אותי, כי יש לי יומהולדת, אז למי באמת אכפת מהבעיות הקטנות של האנשים הקטנוניים שמחפשים איך להשאיר את חותמם בעולם האינטרנט אבל עושים את זה בחוסר טקט מוחלט?
אז מזל טוב לי, והמשך גלישה מהנה.
יום שני, 29 בספטמבר 2008
אין לי זמן
פורסם על ידי
Itay Alon
כולנו אומרים את זה, כולנו נגיד את זה, אבל אף אחד כמעט לא באמת מתכוון לזה.
"אין לי זמן", "אני עסוק", "לא יכול עכשיו", כל אלו משפטים שמציינים את חוסר הזמן בו אנו נתקלים מתברר לעיתים קרובות, כאשר הרבה פעמים משפטים כאלו נאמרים כאשר אנו קוראים טקסט מעניין באינטרנט, או צופים בטלוויזיה.
מדיבור עם אנשים בזמן האחרון גיליתי שרובם מתלוננים על מחסור בזמן, אבל האם זה באמת כך?
טוב, כאשר החלטתי לבדוק ולעבור איתם על סדר היום ולייעל אותו, ככה שיהיה אפשר לפנות זמן, אבל כמה שזה תמוה גיליתי שלא רק שלאנשים בימינו לא חסר להם זמן, יש להם עודף, אותו הם מבזבזים על שטויות ודבירם קטנים שאמורים להראות עד כמה הם מותשים מלא לעשות דבר.
האם זה חייב להיות כך?
ממש לא, ואני מכיר אנשים עם מחסור בזמן שוויתרו על טלוויזיה ומחשב כי הם היו צריכים את הזמן, אז אנחנו שמוצאים זמן לדברים הפשוטים האלו ברור שיכולים לוותר על תוכנית מסויימת בשביל להיפגש עם חבר (מה שיכול להתגלות כהרבה יותר כייף), או לבצע את המוטל עלינו (במקרה שלי שיעורי בית, אצל המבוגרים זה יכול להיות לקחת את הילדים לחוג).
האם זה חייב להגביל אותנו?
אני מניח שלא, כי גם אלו שוויתרו על טלוויזיה ומחשב לא וויתרו על חוף ים מידי פעם או שבירת השגרה ויציאה לטיול, כי תעסוקה זה לא אמור להיות מתכון לצער וחוסר עשייה.
ולאלו שלא השתכנעו, ועדין קוראים את הפוסט במחשבה של "איזה שטויות, באמת אין לי זמן", צריכים לחשוב שוב כמה זמן יש להם, כי אם הם מצאו מספיק ממנו לדפדף בבלוגים ובין היתר לקרוא את הפוסט הזה, ברור שלא חסר להם.
המשך גלישה מהנה, חג שמח ושנה טובה.
"אין לי זמן", "אני עסוק", "לא יכול עכשיו", כל אלו משפטים שמציינים את חוסר הזמן בו אנו נתקלים מתברר לעיתים קרובות, כאשר הרבה פעמים משפטים כאלו נאמרים כאשר אנו קוראים טקסט מעניין באינטרנט, או צופים בטלוויזיה.
מדיבור עם אנשים בזמן האחרון גיליתי שרובם מתלוננים על מחסור בזמן, אבל האם זה באמת כך?
טוב, כאשר החלטתי לבדוק ולעבור איתם על סדר היום ולייעל אותו, ככה שיהיה אפשר לפנות זמן, אבל כמה שזה תמוה גיליתי שלא רק שלאנשים בימינו לא חסר להם זמן, יש להם עודף, אותו הם מבזבזים על שטויות ודבירם קטנים שאמורים להראות עד כמה הם מותשים מלא לעשות דבר.
האם זה חייב להיות כך?
ממש לא, ואני מכיר אנשים עם מחסור בזמן שוויתרו על טלוויזיה ומחשב כי הם היו צריכים את הזמן, אז אנחנו שמוצאים זמן לדברים הפשוטים האלו ברור שיכולים לוותר על תוכנית מסויימת בשביל להיפגש עם חבר (מה שיכול להתגלות כהרבה יותר כייף), או לבצע את המוטל עלינו (במקרה שלי שיעורי בית, אצל המבוגרים זה יכול להיות לקחת את הילדים לחוג).
האם זה חייב להגביל אותנו?
אני מניח שלא, כי גם אלו שוויתרו על טלוויזיה ומחשב לא וויתרו על חוף ים מידי פעם או שבירת השגרה ויציאה לטיול, כי תעסוקה זה לא אמור להיות מתכון לצער וחוסר עשייה.
ולאלו שלא השתכנעו, ועדין קוראים את הפוסט במחשבה של "איזה שטויות, באמת אין לי זמן", צריכים לחשוב שוב כמה זמן יש להם, כי אם הם מצאו מספיק ממנו לדפדף בבלוגים ובין היתר לקרוא את הפוסט הזה, ברור שלא חסר להם.
המשך גלישה מהנה, חג שמח ושנה טובה.
יום שישי, 12 בספטמבר 2008
אומנות הכתיבה
פורסם על ידי
Itay Alon
אומנות הכתיבה היא אחת מהאומניות העתיקות יותר, בה אנשים לא משתמשים בצבע ומכחול כדי להביע את דעתם ורגשותיהם, ומתחילים להשתמש במילים כדי להביע רצונות, דעות והשקפות עולם, כאשר השימוש באומנות זו אינו סוד נחבא של כת סודית, ונמצא בהישג ידם של כל האנשים, וכמו כל דבר אחר בחיים, לחלק הדבר יבוא בטבעיות כאילו הם עושים זאת שנים רבות, וחלק יאלצו לרכוש את המיומנות הזאת כמו שרכשו כל דבר אחר.
כתיבת בלוג
בבלוג אנשים מביעים את רצונותיהם והשקפותיהם, משתפים חוויות והרבה מהפעמים הדבר נעשה באמצעות מילים, דבר שמקשר את הכתיבה בבלוג באופן ישיר לאותה אומנות.
כתיבה בבלוג היא לא דבר שבנאדם כופה על עצמו, והגישה של אני מוציא פוסט כל שני ושישי שהייתה לי בעבר השתנתה שהבנתי את זה, בגלל שכתיבה בבלוג זה דבר רציני שדורש מחשבה ורצון, ולא בגלל צורך כלשהו, מלבד צורך אחד שבו משתמשים בכתיבת בלוג: הצורך להביע את עצמך.
הרבה אנשים מביעים את עצמם בבלוגים וכותבים על החיים שלהם, בעוד אחרים מחליטים לחלוק ידע, וכל זאת בצורה בה הם אוהבים לכתוב (מדובר בבלוג, ומכאן סגנון הכתיבה היותר חופשי מאשר כתיבת מדריך טכני), וסגנון הכתיבה אותו הם מעדיפים ופיתחו עם הזמן.
כתיבה בעלת עומק
כתיבה עם עומק היא לא דבר מחייב, והרבה מהפוסטים שכתבתי אינם נכנסים לעומק הדברים, ובכל שורה תמצאו תיאור חוזר של הדבר או מידע נוסף למה שהזכרתי קודם, כאשר מעטים הפוסטים בהם אני נכנס לעומק הדברים ומציג לפניכם את מתחת לפני השטח.
כתיבה של עומק לא נגמרת בתיאור חוזר ונשנה של הדבר אותו אמרת קודם לכן, אלא כניסה אליו והסבר מפורט יותר, כאשר בין היתר אתה מרחיב את הנקודה, לעתים מבסס אותה, וכל זאת תוך יצירת קריאה שוטפת ומתמשכת אצל הגולש, כאשר הוא מרותק למסך ולא יכול להפסיק את הקריאה.
אכן, הדבר לא קל להשגה, ובלא מעט מקרים גולשים נוטים לקרוא ברפרוף או לעבור לפסקה יותר מעניינת כאשר התוכן נראה להם משעמם או חסר טעם (או במידה מסוימת חופר במקצת), ובכל זאת, אם הצלחתם להכניס את הגולש לעומק הדברים, הרי זה מבורך.
ממול לכתיבה בעלת העומק באה הכתיבה השטחית, זאת שמאפיינת את הבלוג, ומציגה את פני הדברים כפי שהם, וממשיכה הלאה בלי להיכנס להרבה דוגמאות, וכל זאת עם הרבה חן ומטרה להציג כמה שיותר מהתוכן ופחות לנמק ולהסביר אותו (טוב אם רוצים לקבוע עובדה בלי להיכנס לוויכוח עם גולשים בעקבות ההסבר שלה).
כתיבה הומוריסטית
אני חייב להגיד שבניגוד למה שנעשה פה בבלוג, אין הדבר גובל בכתיבה שטחית, וכבר ראיתי בלוגרים שכתבו בהומוריסטיות על בעיה מסוימת, וככל שנכנסים לתוך המשפט, כך הצחוק והלעג בכל משפט גדל, ועד מהרה מוצא הגולש את עצמו, באותם בלוגים, בשלל של בדיחות ותיאורים מצחיקים שמצליחים להעביר טוב להפליא את מטרת הכותב.
דוגמה לכתיבה הומוריסטית ניתן למצוא בכוס קפה (הבלוג של עידן סמית), שם צצים התיאורים המצחיקים מכל עבר, ותחת שלל הבדיחות הוא מספר מעט מאוד על מה שקורה, אבל המון על אותה חוויה.
כתיבה לא הומוריסטית יכולה לבוא תחת דיכאון עמוק (חוסך את הכסף על פסיכולוג), או בשביל להכניס גולש לתוך עמקי המאמר ולהתחבר אליו לפרטים הקטנים, וכך או כך, לעורר את הגולש ביתר רצינות ופחות לפנות לפאן הצחוק שבו.
תיאור, תיאורים ועוד תיאורים
אחד מהדברים המעניינים בבלוג הוא שאנשים מתארים את הדברים מנקודת מבטם, והרבה פעמים שימוש בתיאורים יכול להסביר לגולש יותר טוב את הכוונה (איך לא), כאשר ניתן להשתמש בשלל תיאורים שיבטאו מה שרצינו להעביר לגולשים.
תיאור יכול להתבטא בעזרת רגשות הכותב, בעזרת השוואה לדבר אחר, וכל דבר שחוזר על מה שנאמר קודם לכן, אבל ביתר פירוט.
תיאור טוב הוא זה שישאיר אצל הגולש את ההרגשה של הכותב באותו רגע, ויצליח לחבר את הגולש למאמר, בלי להתנשאות מאליו או להציג בדיחות פרטיות אותן הוא לא יבין.
הרחבה ומריחה OUT
כשכותבים במריחה במטרה לכתוב לעומק יותר מידי מגיעים לנקודה בה זה מעיק על הגולשים, ואינם יכולים לקרוא עוד, ולכן יש להיזהר בכמה אתם רוצים לתאר את אותו הדבר ולחזור על עצמכם, ועם זאת לא לחסוך כלום ממה שאתם חושבים.
בנוסף להגיד הרבה בלי להגיד כלום, ובלי לדבר על נושא מוגדר או להביא את הגולש לכך שהוא לא מבין את הפואנטה, גורם אצל הגולש לתחושה של בזבוז זמן, ולאכזבה מהקריאה.
כתיבה לסוג קהל מסוים
כתיבה לקהל יעד היא אחת העקרונות המעניינים יותר לטעמי, בגלל שניתן בקלות למשוך או לדחות אנשים בעת הקריאה כאשר סגנון הכתיבה פונה לקהל יעד.
בעוד תיאורים וכניסה לפרטים יותר קטנים מתאימה לקהל יעד של מבוגרים, ולאנשים ספציפיים שמחפשים את התוכן, כתיבה אינפורמטיבית ולפעמים שטחית במיוחד פונה לאנשים מזדמנים שמחפשים את התכלס.
דוגמה לפניה לקהל יעד מסוים הייתה בפוסט שלי "עובדים ולומדים - אל תצאו פראיירים", בו פניתי לקהל יעד של בני נוער שנכנסו כנראה מחיפוש מזדמן של מידע בנושא, או מחבר שאהב ושלח להם לינק, וכל הכתיבה נעשית בצורה דיי שטחית והומוריסטית, שפונה בדיוק לאותם בני נוער שמחפשים מידע ועם זאת מנסה ליצור הזדהות.
את המטרה השגתי? הסתבר לי שכן, ובעוד בני הנוער שלחו לי פידבקים טובים על אותו מאמר, קיבלתי ממבוגרים פידבקים שהחליטו לשאול לגילי ומה פתאום אני כותב בצורה כזאת, ומכאן שפגעתי בול בצורת הכתיבה הדרושה.
כתיבה לקהל יעד מסוים אינה מחייבת, ואדם יכול להתחבר לסגנון אחד או יותר, או לכתוב בכלליות למשהו שיפגע בקהל רחב יותר של אנשים, אבל לדעתי אדם שכותב בסגנון האהוב עליו ימצא תוצאות בדיוק כמו אדם שפנה לקהל יעד, וזה בגלל שקהל הקוראים שימצא לנכון לקרוא אותו אוהב כנראה את אותו סגנון כתיבה ומתחבר אליו.
כתיבה למישהו
כתיבה שלא נופלת רחוק מקהל היעד היא כתיבה למישהו, וזה בעצם התייחסות שלנו לקוראים, אם זה כל האנשים, אם זה מין מסוים אליו נפנה, ואם זה הרצון שלנו להתחבר לתודעה של הקורא ולגרום לו להרגיש חלק.
כאשר כותבים את המאמר וחושבים על מי אנחנו כותבים, בוחרים בדרך כלל את הפנייה אל הקוראים, אם זה כתיבה בגוף ראשון ולהפוך אותם לחלק מאיתנו בלי התייחסות לזכר או לנקבה, אם זה פנייה כללית בגוף שני בשביל לגרום להם רצון לשנות משהו או לגרום להם לפעולה ונקיטת עמדה, או התייחסות לאותם אנשים בגוף שלישי כדי לספר על משהו שלדעתך לא בסדר, בלי ליצור את אותה אי נעימות של פנייה ישירות.
פנייה בצורה מסוימת יכולה מאוד להשפיע על דעת הקורא ועל ההתחברות שלו לתוכן, וניתן לקבוע את הפנייה בהתאם למטרה.
כתיבת מדריכים - פחות רגשות?
כתיבת מדריכים לעתים דורשת מאיתנו ניתוק של הרגשות וכתיבה נורא טכנית, וזאת בשביל שכל דבר יתפרש נכונה, אבל זה לא מחייב לגרום לאנשים להשאיר את רגשותיהם בחוץ, ובכל זאת, אנחנו בני אדם.
כתיבת מדריך לא נופלת רחוק מאומנות הכתיבה, וכמה שנדבר בשפה יותר גבוהה, יותר פרטים טכניים ונחליט להיכנס לעומק של דבר אחד יותר, עדין אנחנו בני אדם שרוצים להביע את הרגשות והדעות, וזאת נוכל לעשות באמצעות שימוש במשפטים שנונים מידי פעם, או הכנסת דעה, ודוגמה יפה ניתן למצוא בזה בהרבה מדריכים שמוסיפים סוגרים ובתוכם את התוכן "לא מומלץ", שמביע את דעת הכותב, ואף לא פוגם באיכות הקריאה.
עם זאת להתחיל להריץ בדיחות באמצע המדריך עלול להתפרש לא נכון, וכתיבה לא מסודרת ולא מקצועית עלול לשדר אותו דבר על הכותב והמדריך, ולגרום לו להיתפס בעיני הקוראים כלא רציני כלל.
כתיבה למטרות קידום
אתרים רבים כותבים תוכן למטרות קידום, וניתן לזהות זאת על ידי מילים רבות שחוזרות על עצמן ומהוות בערך 7% מהתוכן במקרה הטוב, והרבה יותר במקרה הרע.
כתיבת האתר בהתאמה לקידום לטעמי לא צריך להשפיע יותר מידי על ההתנסחות, או על התוכן שיוצג, וניסיון לדחוף בכל פינה את הביטוי "כתיבת תוכן" או "אומנות הכתיבה" לשם השפעה על אחוז ההופעה של המילה בדף, עלול להביא לכך שגם אם הגולש ימצא את האתר, זה נורא יפריע לו בזמן הקריאה ויהיה מורגש בצורה קיצונית, ואז מהר מאוד הוא ימצא את עצמו מחפש אתר אחר בגלל שאינו מתחבר לתכנים אותם מצא באתרנו.
הפתרון הטוב ביותר למקרה הזה הוא כתיבה תוך כדי התחשבות בגולש כצעד הראשון, ורק כמטרה לאחר מכן חשיבה על קידום האתר במנועי החיפוש השונים, כי בכל זאת המטרה היא להופיע גבוה בתוצאות בשביל שיראו את התכנים שלנו, ולא רק בשביל עצם ההופעה.
הכותב עצמו - על מה הוא כותב
כמו שאמרתי קודם, הכותב יכול להיות כל אחד, ויכולות כתיבה אינן דבר בלתי ניתן להשגה, ומכאן שאין צורך לוותר במידה וכרגע הכתיבה משעממת, או שאתה לא יודע כיצד להמשיך לשורה הבאה, כי הדבר הרבה פעמים בא בטבעיות לאחר אימונים ולאחר שיהיה צורך בדבר (צורך שבא בדרך כלל מהרצון לכתוב).
הכותב צריך לדעת הרבה פעמים על מה הוא הולך לדבר במהלך הכתיבה כבר לפני כן, שכן לא נעים למצוא את עצמך עומד מול חלון ריק ומנסה לחשוב על מה אתה רוצה לכתוב, בדיוק מהסיבה שהכתיבה היא לא הכרח, ומכאן שהכי טוב לכתוב רק כאשר יש על מה, ואז גם יהיה יותר קל להביע את עצמך וליצור טקסט זורם הנעים לעיני הקורא.
בנוסף לכתוב בחיפזון על משהו מתוך רצון לדבר עליו וחוסר ברירה, עלול לפעמים להביא את התוצאה ההפוכה, כאשר התוכן לא יהיה ברור, ובטח שלא קריא, מה שאומר שאם רוצים להביע רגשות ודעות, לעתים שווה לנסות לשמר את התחושה של רצון הכתיבה וההרגשה הנוכחית לאחר כך, ולא כתיבה בלהט הרגע, תוך כנראה חוסר מודעות לתוצאה ולטקסט העומד מול העיניים.
חשיבה קדימה ועל התגלגלות האירועים
כבר הזכרתי שיש לדעת בגדול על מה הולכים לדבר טרם הכתיבה, ובכל זאת אדם שבא מוכן ויודע בדיוק מה הוא הולך לכתוב, עלול למצוא את עצמו בהשתלשלות והגבלות בזמן הכתיבה, וזאת משום שהוא רוצה לפתוח נושא, אך לא יודע איך לחבר אותו לנושא הבא.
לעומת המקרה הקודם, כאשר אדם בא ויודע בגדול על מה הוא הולך לדבר ויש לו נקודות כלליות, הוא יכול למצוא את עצמו ממשיך וממשיך כאשר בכל שורה הוא מוסיף שלל גוונים ותוכן, וזאת עם התגלגלות לשורה הבאה והמשך כתיבה רציף ומעניין.
תוכן שבא תוך כתיבה מאולתרת עלול לעתים להיות יותר זורם, בעיקר כאשר הכותב יודע מה הנושא המרכזי ומה הן הנקודות אליהן הוא רוצה להגיע, שכן כל הכתיבה נעשית תוך כדי הוספת מידע, וכל זאת בלי להתחיל להתפזר ולדבר על הנושא עליו הקורא לא בא כלל לקרוא.
עוד עצה בנשוא היא ההבנה שאם לא הולך, לא כותבים את אותו חלק, ועדיף לוותר על תוכן מסוים מאשר שישמע מאולץ או יפגע בזרימה של כתיבת וקריאת התוכן.
אומנות הכתיבה
אומנם אומנות הכתיבה היא דבר מולד אצל חלקנו, אבל זה לא הופך אותה לדבר בלתי ניתן להשגה, וככל שכותבים יותר כך לומדים יותר על סגנונות הכתיבה, על דרכים להביע את עצמך בכתב, על אלטרנטיבות נוספות לתוכן מסוים, והכי חשוב, לומדים על עצמך עוד קצת, דברים שמחוץ לשטח הכתיבה לא תמיד הייתה מגלה.
כתיבה מהנה.
כתיבת בלוג
בבלוג אנשים מביעים את רצונותיהם והשקפותיהם, משתפים חוויות והרבה מהפעמים הדבר נעשה באמצעות מילים, דבר שמקשר את הכתיבה בבלוג באופן ישיר לאותה אומנות.
כתיבה בבלוג היא לא דבר שבנאדם כופה על עצמו, והגישה של אני מוציא פוסט כל שני ושישי שהייתה לי בעבר השתנתה שהבנתי את זה, בגלל שכתיבה בבלוג זה דבר רציני שדורש מחשבה ורצון, ולא בגלל צורך כלשהו, מלבד צורך אחד שבו משתמשים בכתיבת בלוג: הצורך להביע את עצמך.
הרבה אנשים מביעים את עצמם בבלוגים וכותבים על החיים שלהם, בעוד אחרים מחליטים לחלוק ידע, וכל זאת בצורה בה הם אוהבים לכתוב (מדובר בבלוג, ומכאן סגנון הכתיבה היותר חופשי מאשר כתיבת מדריך טכני), וסגנון הכתיבה אותו הם מעדיפים ופיתחו עם הזמן.
כתיבה בעלת עומק
כתיבה עם עומק היא לא דבר מחייב, והרבה מהפוסטים שכתבתי אינם נכנסים לעומק הדברים, ובכל שורה תמצאו תיאור חוזר של הדבר או מידע נוסף למה שהזכרתי קודם, כאשר מעטים הפוסטים בהם אני נכנס לעומק הדברים ומציג לפניכם את מתחת לפני השטח.
כתיבה של עומק לא נגמרת בתיאור חוזר ונשנה של הדבר אותו אמרת קודם לכן, אלא כניסה אליו והסבר מפורט יותר, כאשר בין היתר אתה מרחיב את הנקודה, לעתים מבסס אותה, וכל זאת תוך יצירת קריאה שוטפת ומתמשכת אצל הגולש, כאשר הוא מרותק למסך ולא יכול להפסיק את הקריאה.
אכן, הדבר לא קל להשגה, ובלא מעט מקרים גולשים נוטים לקרוא ברפרוף או לעבור לפסקה יותר מעניינת כאשר התוכן נראה להם משעמם או חסר טעם (או במידה מסוימת חופר במקצת), ובכל זאת, אם הצלחתם להכניס את הגולש לעומק הדברים, הרי זה מבורך.
ממול לכתיבה בעלת העומק באה הכתיבה השטחית, זאת שמאפיינת את הבלוג, ומציגה את פני הדברים כפי שהם, וממשיכה הלאה בלי להיכנס להרבה דוגמאות, וכל זאת עם הרבה חן ומטרה להציג כמה שיותר מהתוכן ופחות לנמק ולהסביר אותו (טוב אם רוצים לקבוע עובדה בלי להיכנס לוויכוח עם גולשים בעקבות ההסבר שלה).
כתיבה הומוריסטית
אני חייב להגיד שבניגוד למה שנעשה פה בבלוג, אין הדבר גובל בכתיבה שטחית, וכבר ראיתי בלוגרים שכתבו בהומוריסטיות על בעיה מסוימת, וככל שנכנסים לתוך המשפט, כך הצחוק והלעג בכל משפט גדל, ועד מהרה מוצא הגולש את עצמו, באותם בלוגים, בשלל של בדיחות ותיאורים מצחיקים שמצליחים להעביר טוב להפליא את מטרת הכותב.
דוגמה לכתיבה הומוריסטית ניתן למצוא בכוס קפה (הבלוג של עידן סמית), שם צצים התיאורים המצחיקים מכל עבר, ותחת שלל הבדיחות הוא מספר מעט מאוד על מה שקורה, אבל המון על אותה חוויה.
כתיבה לא הומוריסטית יכולה לבוא תחת דיכאון עמוק (חוסך את הכסף על פסיכולוג), או בשביל להכניס גולש לתוך עמקי המאמר ולהתחבר אליו לפרטים הקטנים, וכך או כך, לעורר את הגולש ביתר רצינות ופחות לפנות לפאן הצחוק שבו.
תיאור, תיאורים ועוד תיאורים
אחד מהדברים המעניינים בבלוג הוא שאנשים מתארים את הדברים מנקודת מבטם, והרבה פעמים שימוש בתיאורים יכול להסביר לגולש יותר טוב את הכוונה (איך לא), כאשר ניתן להשתמש בשלל תיאורים שיבטאו מה שרצינו להעביר לגולשים.
תיאור יכול להתבטא בעזרת רגשות הכותב, בעזרת השוואה לדבר אחר, וכל דבר שחוזר על מה שנאמר קודם לכן, אבל ביתר פירוט.
תיאור טוב הוא זה שישאיר אצל הגולש את ההרגשה של הכותב באותו רגע, ויצליח לחבר את הגולש למאמר, בלי להתנשאות מאליו או להציג בדיחות פרטיות אותן הוא לא יבין.
הרחבה ומריחה OUT
כשכותבים במריחה במטרה לכתוב לעומק יותר מידי מגיעים לנקודה בה זה מעיק על הגולשים, ואינם יכולים לקרוא עוד, ולכן יש להיזהר בכמה אתם רוצים לתאר את אותו הדבר ולחזור על עצמכם, ועם זאת לא לחסוך כלום ממה שאתם חושבים.
בנוסף להגיד הרבה בלי להגיד כלום, ובלי לדבר על נושא מוגדר או להביא את הגולש לכך שהוא לא מבין את הפואנטה, גורם אצל הגולש לתחושה של בזבוז זמן, ולאכזבה מהקריאה.
כתיבה לסוג קהל מסוים
כתיבה לקהל יעד היא אחת העקרונות המעניינים יותר לטעמי, בגלל שניתן בקלות למשוך או לדחות אנשים בעת הקריאה כאשר סגנון הכתיבה פונה לקהל יעד.
בעוד תיאורים וכניסה לפרטים יותר קטנים מתאימה לקהל יעד של מבוגרים, ולאנשים ספציפיים שמחפשים את התוכן, כתיבה אינפורמטיבית ולפעמים שטחית במיוחד פונה לאנשים מזדמנים שמחפשים את התכלס.
דוגמה לפניה לקהל יעד מסוים הייתה בפוסט שלי "עובדים ולומדים - אל תצאו פראיירים", בו פניתי לקהל יעד של בני נוער שנכנסו כנראה מחיפוש מזדמן של מידע בנושא, או מחבר שאהב ושלח להם לינק, וכל הכתיבה נעשית בצורה דיי שטחית והומוריסטית, שפונה בדיוק לאותם בני נוער שמחפשים מידע ועם זאת מנסה ליצור הזדהות.
את המטרה השגתי? הסתבר לי שכן, ובעוד בני הנוער שלחו לי פידבקים טובים על אותו מאמר, קיבלתי ממבוגרים פידבקים שהחליטו לשאול לגילי ומה פתאום אני כותב בצורה כזאת, ומכאן שפגעתי בול בצורת הכתיבה הדרושה.
כתיבה לקהל יעד מסוים אינה מחייבת, ואדם יכול להתחבר לסגנון אחד או יותר, או לכתוב בכלליות למשהו שיפגע בקהל רחב יותר של אנשים, אבל לדעתי אדם שכותב בסגנון האהוב עליו ימצא תוצאות בדיוק כמו אדם שפנה לקהל יעד, וזה בגלל שקהל הקוראים שימצא לנכון לקרוא אותו אוהב כנראה את אותו סגנון כתיבה ומתחבר אליו.
כתיבה למישהו
כתיבה שלא נופלת רחוק מקהל היעד היא כתיבה למישהו, וזה בעצם התייחסות שלנו לקוראים, אם זה כל האנשים, אם זה מין מסוים אליו נפנה, ואם זה הרצון שלנו להתחבר לתודעה של הקורא ולגרום לו להרגיש חלק.
כאשר כותבים את המאמר וחושבים על מי אנחנו כותבים, בוחרים בדרך כלל את הפנייה אל הקוראים, אם זה כתיבה בגוף ראשון ולהפוך אותם לחלק מאיתנו בלי התייחסות לזכר או לנקבה, אם זה פנייה כללית בגוף שני בשביל לגרום להם רצון לשנות משהו או לגרום להם לפעולה ונקיטת עמדה, או התייחסות לאותם אנשים בגוף שלישי כדי לספר על משהו שלדעתך לא בסדר, בלי ליצור את אותה אי נעימות של פנייה ישירות.
פנייה בצורה מסוימת יכולה מאוד להשפיע על דעת הקורא ועל ההתחברות שלו לתוכן, וניתן לקבוע את הפנייה בהתאם למטרה.
כתיבת מדריכים - פחות רגשות?
כתיבת מדריכים לעתים דורשת מאיתנו ניתוק של הרגשות וכתיבה נורא טכנית, וזאת בשביל שכל דבר יתפרש נכונה, אבל זה לא מחייב לגרום לאנשים להשאיר את רגשותיהם בחוץ, ובכל זאת, אנחנו בני אדם.
כתיבת מדריך לא נופלת רחוק מאומנות הכתיבה, וכמה שנדבר בשפה יותר גבוהה, יותר פרטים טכניים ונחליט להיכנס לעומק של דבר אחד יותר, עדין אנחנו בני אדם שרוצים להביע את הרגשות והדעות, וזאת נוכל לעשות באמצעות שימוש במשפטים שנונים מידי פעם, או הכנסת דעה, ודוגמה יפה ניתן למצוא בזה בהרבה מדריכים שמוסיפים סוגרים ובתוכם את התוכן "לא מומלץ", שמביע את דעת הכותב, ואף לא פוגם באיכות הקריאה.
עם זאת להתחיל להריץ בדיחות באמצע המדריך עלול להתפרש לא נכון, וכתיבה לא מסודרת ולא מקצועית עלול לשדר אותו דבר על הכותב והמדריך, ולגרום לו להיתפס בעיני הקוראים כלא רציני כלל.
כתיבה למטרות קידום
אתרים רבים כותבים תוכן למטרות קידום, וניתן לזהות זאת על ידי מילים רבות שחוזרות על עצמן ומהוות בערך 7% מהתוכן במקרה הטוב, והרבה יותר במקרה הרע.
כתיבת האתר בהתאמה לקידום לטעמי לא צריך להשפיע יותר מידי על ההתנסחות, או על התוכן שיוצג, וניסיון לדחוף בכל פינה את הביטוי "כתיבת תוכן" או "אומנות הכתיבה" לשם השפעה על אחוז ההופעה של המילה בדף, עלול להביא לכך שגם אם הגולש ימצא את האתר, זה נורא יפריע לו בזמן הקריאה ויהיה מורגש בצורה קיצונית, ואז מהר מאוד הוא ימצא את עצמו מחפש אתר אחר בגלל שאינו מתחבר לתכנים אותם מצא באתרנו.
הפתרון הטוב ביותר למקרה הזה הוא כתיבה תוך כדי התחשבות בגולש כצעד הראשון, ורק כמטרה לאחר מכן חשיבה על קידום האתר במנועי החיפוש השונים, כי בכל זאת המטרה היא להופיע גבוה בתוצאות בשביל שיראו את התכנים שלנו, ולא רק בשביל עצם ההופעה.
הכותב עצמו - על מה הוא כותב
כמו שאמרתי קודם, הכותב יכול להיות כל אחד, ויכולות כתיבה אינן דבר בלתי ניתן להשגה, ומכאן שאין צורך לוותר במידה וכרגע הכתיבה משעממת, או שאתה לא יודע כיצד להמשיך לשורה הבאה, כי הדבר הרבה פעמים בא בטבעיות לאחר אימונים ולאחר שיהיה צורך בדבר (צורך שבא בדרך כלל מהרצון לכתוב).
הכותב צריך לדעת הרבה פעמים על מה הוא הולך לדבר במהלך הכתיבה כבר לפני כן, שכן לא נעים למצוא את עצמך עומד מול חלון ריק ומנסה לחשוב על מה אתה רוצה לכתוב, בדיוק מהסיבה שהכתיבה היא לא הכרח, ומכאן שהכי טוב לכתוב רק כאשר יש על מה, ואז גם יהיה יותר קל להביע את עצמך וליצור טקסט זורם הנעים לעיני הקורא.
בנוסף לכתוב בחיפזון על משהו מתוך רצון לדבר עליו וחוסר ברירה, עלול לפעמים להביא את התוצאה ההפוכה, כאשר התוכן לא יהיה ברור, ובטח שלא קריא, מה שאומר שאם רוצים להביע רגשות ודעות, לעתים שווה לנסות לשמר את התחושה של רצון הכתיבה וההרגשה הנוכחית לאחר כך, ולא כתיבה בלהט הרגע, תוך כנראה חוסר מודעות לתוצאה ולטקסט העומד מול העיניים.
חשיבה קדימה ועל התגלגלות האירועים
כבר הזכרתי שיש לדעת בגדול על מה הולכים לדבר טרם הכתיבה, ובכל זאת אדם שבא מוכן ויודע בדיוק מה הוא הולך לכתוב, עלול למצוא את עצמו בהשתלשלות והגבלות בזמן הכתיבה, וזאת משום שהוא רוצה לפתוח נושא, אך לא יודע איך לחבר אותו לנושא הבא.
לעומת המקרה הקודם, כאשר אדם בא ויודע בגדול על מה הוא הולך לדבר ויש לו נקודות כלליות, הוא יכול למצוא את עצמו ממשיך וממשיך כאשר בכל שורה הוא מוסיף שלל גוונים ותוכן, וזאת עם התגלגלות לשורה הבאה והמשך כתיבה רציף ומעניין.
תוכן שבא תוך כתיבה מאולתרת עלול לעתים להיות יותר זורם, בעיקר כאשר הכותב יודע מה הנושא המרכזי ומה הן הנקודות אליהן הוא רוצה להגיע, שכן כל הכתיבה נעשית תוך כדי הוספת מידע, וכל זאת בלי להתחיל להתפזר ולדבר על הנושא עליו הקורא לא בא כלל לקרוא.
עוד עצה בנשוא היא ההבנה שאם לא הולך, לא כותבים את אותו חלק, ועדיף לוותר על תוכן מסוים מאשר שישמע מאולץ או יפגע בזרימה של כתיבת וקריאת התוכן.
אומנות הכתיבה
אומנם אומנות הכתיבה היא דבר מולד אצל חלקנו, אבל זה לא הופך אותה לדבר בלתי ניתן להשגה, וככל שכותבים יותר כך לומדים יותר על סגנונות הכתיבה, על דרכים להביע את עצמך בכתב, על אלטרנטיבות נוספות לתוכן מסוים, והכי חשוב, לומדים על עצמך עוד קצת, דברים שמחוץ לשטח הכתיבה לא תמיד הייתה מגלה.
כתיבה מהנה.
יום ראשון, 7 בספטמבר 2008
עובדים ולומדים - אל תצאו פראיירים
פורסם על ידי
Itay Alon
אף פעם לא תשמעו תלמיד שאומר כמה זה טוב, ואני כנראה לא אהיה הראשון, אבל אם חושבים על זה יש לתלמידים היתרון עצום שלמבוגרים אין (ולא טורחים להפסיק לקטר על זה): יש לנו זמן (!), גם אם נראה שזה גובל בשקר, אבל כמה פעמים אמרנו אין זמן ולמעשה ישבנו עם חבר וראינו טלוויזיה?
אז כן, אין לנו חשבון חשמל, אין לנו שכר דירה, וכסף תמיד אפשר לבקש מסבא וסבתא, ובכל זאת הרבה פעמים אנחנו מחליטים לעבוד ולקבל כסף, כדי שתמיד נוכל לבזבז אותו בכייף על משהו (אף אחד לא באמת חוסך את זה לעתיד, כמו שאמרתי, יש לנו זמן).
*בהשראת המאמר טיפים לעבודה ולימודים ביחד*
ההורים לא רוצים לתת לי כסף לג'ינס!
כן, סביר להניח שכרגע הגעת לקו האדום אצל ההורים, במדיה והיה כזה, והחלטת לחפש עבודה, אם זה בשביל לקנות ג'ינס חדש, חולצה יפה, או סתם בשביל להסתובב בין חנויות נעליים, אבל החלטת שאתה זקוק לו, צריך אותו, ואין מצב שתוציא מההורים עוד גרוש בזמן הקרוב, זה בהחלט זמן טוב לשקול לעבוד.
ולמען אלו שהתבאסו, גם כסף לרישיון או למשלחת לפולין זאת מטרה בהחלט נעלה בשביל לעבוד, אז הגיע הזמן לאסוף את עצמנו ולבחור מקום עבודה.
עבודה במקומות מסודרים - שלא ירמאו אותכם
כן, רבים מאיתנו בחרו לעמוד בקופה באיזה סניף מקדונלדס ולהקריא למיקרופון את ההזמנות למרות שזה בדיוק עניין של שניה להסתובב ולהגיד לאדם שמאחוריך מה הם בדיקו רוצים בלי שהוא יצטרך לנחש מה נאמר במיקרופון בעל האיכות הירודה.
בכל מקרה בלי קשר לאיפה שאתה עובד אל תצא פראייר: חיביים לשלם לך (!) את המינימום לפחות (אתם מוזמנים לבקש את הכרטיס המגניב שמחתימים את בעלי העסק מלשכת התעסוקה לנוער, כתוב שמה מידע בנושא).
אין דבר כזה זמן התנסות ללא תשלום, אין דבר כזה פגישות הכנה בלי תשלום, ואין דבר כזה שאתה צריך לממן לעצמך את הנסיעות (עד סכום מסויים).
עבודה עצמאית - לא חייבת לגבול בבלאגן
קודם כל שום דבר לא אמור להיות לכם בוער, ומקום עבודה במשרדי עזריאלי לא נראה יותר טוב בקורות החיים בעתיד, כי למי באמת אכפת מה עשיתם בגיל 16, ובדר"כ זה יגמר בריפרוף קל אם לא יסדת איזה חברה כמו גוגל או מייקרוסופט (ורובנו לא עושים את זה ביום יום), ומכאן שלעבוד במשרד במקום מסודר לא תמיד אופצייה, בעיקר אם זה עלול לסכן את הציונים שלנו (או כשזה רחוק מידי מאיתנו).
כעת שהחלטנו שאנחנו עובדים עצמאית, אפשר להתקם.
שעות עבודה - זמן זה כסף!
למרות שנהוג להעריך את סכום העבודה, הרבה פעמים אנשים אומרים לעצמם במתכון קבוע לכאב ראש שאם זה מערכת סקרים זה בטח לא שווה יותר מ-150 שקל, אז תנו לי לחדש לכם: אתם לא חייבים לעבוד בצורה כזאת!
למה משלמים לאדם שעובד במקום מסודר עבור שעות ואתם תעבדו על פי סכום גלובאלי? לא נראה לכם קצת לא הגיוני?
הפתרון לעניין הוא פשוט לדעת כמה אתם שווים, ולסכם עם הלקוחות שאתם לוקחים פאר שעה (עדין תאלצו להעריך כמה שעות אתם עובדים, אבל ככה הסכום שתקבלו לא יהיה גובל בסכום גלובאלי בכל מצב), כאשר להעריך כמה אתם שווים לשעה זה בהחלט המפתח כאן.
תמיד יש שינויים, לא יצא לי להיתקל בלקוח מרוצה, או שלא עלה לו רעיון גאוני לראש (למרות שזה נשמע הדבר הכי אבסורדי שיש), אז חסכו לעצמכם מאמץ ואל תתווכחו, כי הלקוח צודק, בעיקר אם הוא מחזיק בכסף שאמור לממן לכם את משחק ה-Wii החדש שיצא לחנויות שלשום, אבל יחד עם זאת תדאגו ליידע אותו שהזמן של השינויים והתיקונים של אחרי הוא חלק בלתי נפרד מהמשכורת שלכם, וזה כנראה יעלה לו.
חוזים? בשביל מה?
חוזים זה דבר מעולה, ניתן להחתים בנאדם על חוזה והוא יהיה חייב לשלם לכם, ואם הוא לא ישלם, בית המשפט יכיר בחוזה בכל מקרה ויחייב אותו (ויחד עם זה שאתם קטינים יש לכם סיכוי טוב לקבל את הכסף, רק תשתדלו לא לעשות יותר מידי כאב ראש לשופט בבית המשפט).
אם אתם מתבקשים לחתום על חוזה בשביל משהו שאתם מכינים לחברה (מזל טוב דרך אגב, לא קל לתפוס חברה ברשת, בעיקר כי הן יודעות למי הן פונות עוד לפני החיפוש), תקראו טוב שמדובר בתשלום לשעה, ותבדקו שאתם לא מוותרים על שום זכות שמגיעה לכם, כנ"ל לגבי חוזים עם אנשים פרטיים.
שעות עבודה ולימודים
בניגוד לסטודנטים ולאנשים שעברו את המבחנים האלו, לכולם אכפת אם קיבלתם 75 או 90 בבגרות בהיסטוריה, גם אם זה לא ממש קשור למקצוע, זה עדין נראה מעולה על הדף, וכאן אין להתבלבל, הבגרות הולכת לתפוס המון זמן מחייכם (אלא אם תטוסו לחו"ל ותפתחו חברה בת של גוגל שלאחר מכן תפרד מגוגל ותגרום למפלתה, אבל עד אז יש זמן), וגם הציונים הטיפשיים ילוו אותכם כנראה לתקופה לא מבוטלת בעתיד, וכאן אין תחליפים, חייבים להשקיע:
[!] מבחנים, עבודות, בחנים, כל אלו לפני זמן עבודה, אל תדחו אותם, גם אם זה אומר שתסיימו את הפרוייקט עליו אתם עובדים אחרי הזמן שנקבע עם הלקוח.
לימודים בתחום שקשור
בתכלס, אל תסמכו שבית הספר יתן לכם את הידע שדרוש לכם עבור פרוייקטים רציניים עם לקוחות, ולכן למידה עצמאית היא מפתח למיש רוצה לעסוק בתחום.
וסתם כדי שתיהיו בטוחים: מעט אנשים יקבלו אותכם אם תלמדו את התחום תוך כדי, כי אתם לא באוניברסיטה, אתם תלמידי תיכון שמנסים להשיג כסף קטן לדברים הטובים שבחיים (אלו שעוד נשארו לכם).
ללמוד, לעבוד ולהנות
לעבוד ולהיות מחוייבים למישהו זה לא כייף, ללמוד זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות וביחד השילוב מדכא להפליא, ובכל זאת תעבדו זמן מסויים שלא יפגע בלימודים, אבל יאפשר לכם לעשות את מה שאתם אוהבים בחיי היום יום (תכנון נכון עם הלקוח בנוגע לזמנים פותר את הבעיה).
הטיפ הכי חשוב: אם אתם מרגישים שלקוח דוחק אותכם לפינה או מנסה לשחק איתכם יותר מידי בנוגע לתשלום, אל תפחדו להגיד לו לא!
בהצלחה לכל העובדים החדשים, ושנה טובה.
אז כן, אין לנו חשבון חשמל, אין לנו שכר דירה, וכסף תמיד אפשר לבקש מסבא וסבתא, ובכל זאת הרבה פעמים אנחנו מחליטים לעבוד ולקבל כסף, כדי שתמיד נוכל לבזבז אותו בכייף על משהו (אף אחד לא באמת חוסך את זה לעתיד, כמו שאמרתי, יש לנו זמן).
*בהשראת המאמר טיפים לעבודה ולימודים ביחד*
ההורים לא רוצים לתת לי כסף לג'ינס!
כן, סביר להניח שכרגע הגעת לקו האדום אצל ההורים, במדיה והיה כזה, והחלטת לחפש עבודה, אם זה בשביל לקנות ג'ינס חדש, חולצה יפה, או סתם בשביל להסתובב בין חנויות נעליים, אבל החלטת שאתה זקוק לו, צריך אותו, ואין מצב שתוציא מההורים עוד גרוש בזמן הקרוב, זה בהחלט זמן טוב לשקול לעבוד.
ולמען אלו שהתבאסו, גם כסף לרישיון או למשלחת לפולין זאת מטרה בהחלט נעלה בשביל לעבוד, אז הגיע הזמן לאסוף את עצמנו ולבחור מקום עבודה.
עבודה במקומות מסודרים - שלא ירמאו אותכם
כן, רבים מאיתנו בחרו לעמוד בקופה באיזה סניף מקדונלדס ולהקריא למיקרופון את ההזמנות למרות שזה בדיוק עניין של שניה להסתובב ולהגיד לאדם שמאחוריך מה הם בדיקו רוצים בלי שהוא יצטרך לנחש מה נאמר במיקרופון בעל האיכות הירודה.
בכל מקרה בלי קשר לאיפה שאתה עובד אל תצא פראייר: חיביים לשלם לך (!) את המינימום לפחות (אתם מוזמנים לבקש את הכרטיס המגניב שמחתימים את בעלי העסק מלשכת התעסוקה לנוער, כתוב שמה מידע בנושא).
אין דבר כזה זמן התנסות ללא תשלום, אין דבר כזה פגישות הכנה בלי תשלום, ואין דבר כזה שאתה צריך לממן לעצמך את הנסיעות (עד סכום מסויים).
עבודה עצמאית - לא חייבת לגבול בבלאגן
קודם כל שום דבר לא אמור להיות לכם בוער, ומקום עבודה במשרדי עזריאלי לא נראה יותר טוב בקורות החיים בעתיד, כי למי באמת אכפת מה עשיתם בגיל 16, ובדר"כ זה יגמר בריפרוף קל אם לא יסדת איזה חברה כמו גוגל או מייקרוסופט (ורובנו לא עושים את זה ביום יום), ומכאן שלעבוד במשרד במקום מסודר לא תמיד אופצייה, בעיקר אם זה עלול לסכן את הציונים שלנו (או כשזה רחוק מידי מאיתנו).
כעת שהחלטנו שאנחנו עובדים עצמאית, אפשר להתקם.
שעות עבודה - זמן זה כסף!
למרות שנהוג להעריך את סכום העבודה, הרבה פעמים אנשים אומרים לעצמם במתכון קבוע לכאב ראש שאם זה מערכת סקרים זה בטח לא שווה יותר מ-150 שקל, אז תנו לי לחדש לכם: אתם לא חייבים לעבוד בצורה כזאת!
למה משלמים לאדם שעובד במקום מסודר עבור שעות ואתם תעבדו על פי סכום גלובאלי? לא נראה לכם קצת לא הגיוני?
הפתרון לעניין הוא פשוט לדעת כמה אתם שווים, ולסכם עם הלקוחות שאתם לוקחים פאר שעה (עדין תאלצו להעריך כמה שעות אתם עובדים, אבל ככה הסכום שתקבלו לא יהיה גובל בסכום גלובאלי בכל מצב), כאשר להעריך כמה אתם שווים לשעה זה בהחלט המפתח כאן.
תמיד יש שינויים, לא יצא לי להיתקל בלקוח מרוצה, או שלא עלה לו רעיון גאוני לראש (למרות שזה נשמע הדבר הכי אבסורדי שיש), אז חסכו לעצמכם מאמץ ואל תתווכחו, כי הלקוח צודק, בעיקר אם הוא מחזיק בכסף שאמור לממן לכם את משחק ה-Wii החדש שיצא לחנויות שלשום, אבל יחד עם זאת תדאגו ליידע אותו שהזמן של השינויים והתיקונים של אחרי הוא חלק בלתי נפרד מהמשכורת שלכם, וזה כנראה יעלה לו.
חוזים? בשביל מה?
חוזים זה דבר מעולה, ניתן להחתים בנאדם על חוזה והוא יהיה חייב לשלם לכם, ואם הוא לא ישלם, בית המשפט יכיר בחוזה בכל מקרה ויחייב אותו (ויחד עם זה שאתם קטינים יש לכם סיכוי טוב לקבל את הכסף, רק תשתדלו לא לעשות יותר מידי כאב ראש לשופט בבית המשפט).
אם אתם מתבקשים לחתום על חוזה בשביל משהו שאתם מכינים לחברה (מזל טוב דרך אגב, לא קל לתפוס חברה ברשת, בעיקר כי הן יודעות למי הן פונות עוד לפני החיפוש), תקראו טוב שמדובר בתשלום לשעה, ותבדקו שאתם לא מוותרים על שום זכות שמגיעה לכם, כנ"ל לגבי חוזים עם אנשים פרטיים.
שעות עבודה ולימודים
בניגוד לסטודנטים ולאנשים שעברו את המבחנים האלו, לכולם אכפת אם קיבלתם 75 או 90 בבגרות בהיסטוריה, גם אם זה לא ממש קשור למקצוע, זה עדין נראה מעולה על הדף, וכאן אין להתבלבל, הבגרות הולכת לתפוס המון זמן מחייכם (אלא אם תטוסו לחו"ל ותפתחו חברה בת של גוגל שלאחר מכן תפרד מגוגל ותגרום למפלתה, אבל עד אז יש זמן), וגם הציונים הטיפשיים ילוו אותכם כנראה לתקופה לא מבוטלת בעתיד, וכאן אין תחליפים, חייבים להשקיע:
- אל תעבדו בתקופות מבחן, ואם יש לכם לקוחות או רשימת המתנה, רצוי ליידע אותם שבתקופה מסויימת אתם לא עובדים.
- אל תחשיבו שעות עבודה כשעות לימודים, כבר ראיתי בני נוער שעושים את השטות הזאת, וזה רק הכעיס את המעסיק שלא היה מוכן לשלם את הסכום, ובצדק (נשמע ממש הזוי לעשות את זה).
- אל תתנו ללקוחות להחליט בשבילכם,, ובלי הנחות, שלא ינסו לרמאות אותכם בגלל הגיל, ושלא יורידו את מה שמגיע לכם.
[!] מבחנים, עבודות, בחנים, כל אלו לפני זמן עבודה, אל תדחו אותם, גם אם זה אומר שתסיימו את הפרוייקט עליו אתם עובדים אחרי הזמן שנקבע עם הלקוח.
לימודים בתחום שקשור
בתכלס, אל תסמכו שבית הספר יתן לכם את הידע שדרוש לכם עבור פרוייקטים רציניים עם לקוחות, ולכן למידה עצמאית היא מפתח למיש רוצה לעסוק בתחום.
וסתם כדי שתיהיו בטוחים: מעט אנשים יקבלו אותכם אם תלמדו את התחום תוך כדי, כי אתם לא באוניברסיטה, אתם תלמידי תיכון שמנסים להשיג כסף קטן לדברים הטובים שבחיים (אלו שעוד נשארו לכם).
ללמוד, לעבוד ולהנות
לעבוד ולהיות מחוייבים למישהו זה לא כייף, ללמוד זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות וביחד השילוב מדכא להפליא, ובכל זאת תעבדו זמן מסויים שלא יפגע בלימודים, אבל יאפשר לכם לעשות את מה שאתם אוהבים בחיי היום יום (תכנון נכון עם הלקוח בנוגע לזמנים פותר את הבעיה).
הטיפ הכי חשוב: אם אתם מרגישים שלקוח דוחק אותכם לפינה או מנסה לשחק איתכם יותר מידי בנוגע לתשלום, אל תפחדו להגיד לו לא!
בהצלחה לכל העובדים החדשים, ושנה טובה.
יום שני, 18 באוגוסט 2008
שינויים בבלוג
פורסם על ידי
Itay Alon
הבלוג עובר שינויים נוספים, שאמורים לייעל את הנוחות, מה שנותן הזדמנות לספר עליהם ולבקר את מערכת מערכת הבלוגים של גוגל, שלא בהכרח עושה עבודה קלה יותר ליוצרי הבלוגים ולכותביהם.
שינויים בבלוג- ארכיון הבלוג:
- שינוי בתצוגה של הארכיון.
- הארכיון כעת מציג את השנים, את החודשים, ואת שמות הפוסטים של אותו חודש.
- נוספו נקודות שמצהירות על שם פוסט חדש (דבר שנורא חסר לדעתי וצריך להיות בברירות מחדל).
- תגובות:
- לחיצה על התגובות בעמוד הראשי ובדפי הארכיון מעבירה לתגובות בעמוד הפוסט.
- הוצאתי את הריבוע הכתום מצד שמאל של התגובות בעמודי הפוסט.
- לחיצה על תאריך התגובה בעמוד הפוסט מעביר לתגובה באותו עמוד (במקום ליצור כתובת מיוחדת לדף כמו קודם).
- לחיצה רגילה על "הוסף רשומת תגובה" פותח חלון POPUP שמאפשר הוספת תגובה ותוכן מינימאלי.
- לחיצה לפתיחה בחלון חדש / טאב על "הוסף רשומת תגובה" פותח את העמוד כפי שהיה בעבר (שמה ניתן לעיין בפוסט בעיצוב מינימאלי).
אני חייב להשמיץ את Blogger במקרה הזה, כיוון שהוא לא נתן שום כלי נוח ויעיל לביצוע השינויים, ואפילו דפי המידע לא עזרו, ומצאתי את עצמי מפתח טכניקות משלי, ולא בהכרח טובות, כדי לעקוף את הבלוג האכזר שמגביל אותי באפשרויות, ולבצע את מה שאני רוצה כפי שאני רואה לנכון.
השינוי של הוספת תגובה לקח לי כמה שעות טובות בהן ניסיתי למצוא מידע וללמוד כיצד לבצע את מה שאני רוצה, מבלי להיכנס עם ראש בקיר יותר מידי, דבר שהסתבר כבלתי אפשרי.
השינוי הפשוט של הוספת נקודה ליד רשומה ברשימה גם לקח לא מעט זמן, כיוון שהבלוג טוען דפי CSS לאחר הגדרות העיצוב, בלי לידע את מנהלי הבלוגים בדבר, מה שגורם לך לא להבין מאיפה נובעת הבעיה (אני מודה שאפילו לא חשבתי שהבלוג עושה זאת).
שינויים שהייתי מצפה מ-Blogger
הייתי מצפה דבר ראשון שיעמוד בתקן שהגדיר לעצמו, זה דבר בסיסי ואני חושב שהגיע הזמן שהבלוגים יעברו ולידטור.
דבר נוסף זה לאפשר לבצע את הדברים שעשיתי כברירות מחדל, ז"א כחלק מהמערכת, ושאני לא אצטרך לגשת לעריכת HTML (מורחב) ולהתחיל עבודת נמלים, דבר שאני יודע שבעתיד יפגע בשינויים שאני אעשה ויקשה עלי את העבודה.
בנוסף להציג תיאור שאני בוחר על הפוסטים בעמוד הראשי ובארכיונים, או לפחות טקסט מקוצר יכול להיות טוב, וכך המשתמשים לא יצטרכו לגלול למטה זמן רב כדי לראות את הפוסטים השונים (דבר שבין היתר גרם לי לשנות את ארכיון הבלוג), ובנוסף לאפשר לעשות META של תיאור שונה, זה גם יכול להועיל, בעיקר לאתרים כמו גוגל וכדומה.
הדבר שהכי חשוב לשנות לפי דעתי זה ה-iframe העליון, שחורג מכל תקני ה-XHTML, וממש לא אמור להתבטא בצורה כזאת (יש דרכים יותר יעילות לעשות את מה שהם עשו שמה).
הבלוג בעתיד
אני לא רואה אותי נכון לעכשיו עוזב את השירות פה, כי אני מקווה שעם הזמן הוא ישתבח, אך אני בכל זאת אשקול לעבור במידה ויהיה משהו קריטי בעתיד (או שהם יאפשרו לייצא את ההודעות, עוד דבר נחמד שהייתי מצפה מהם).
למי שיש רעיונות, הצעות, הארות לבלוג, זה הזמן!
המשך גלישה מהנה.
יום שישי, 1 באוגוסט 2008
ביום בו המחשב יכיר אותכם
פורסם על ידי
Itay Alon
אולי זו ביקורת מוקצנת במקצת, אולי זה דעה אישית בלבד, אבל זה עדין בלתי נמנע, ביום שהמחשב יכיר אותכם יותר אתם תמצאו מידע רלוונטי לכם בלחיצת כפתור, בחיפוש באתרים גדולים תקבלו בדיוק את מה שרציתם, וכאשר תפתחו חדשות, תוכלו לקרוא בדיוק את הנושאים הקרובים לליבכם (וגם את אלו שאתם סתם מתעניינים בהם). אבל מה יקרה ביום שאחרי?
המחשב מכיר אותנוכבר עכשיו החלו בפיתוח את תוכנות ומנועי חיפוש שמצליבים מידע על משתמשים, כמו היכן הוא גולש, מה הוא אוהב לקרוא, באיזה אתרים הוא בחר, ומביאות בפני הגולש את המידע הכי רלוונטי לגולש אליו הוא התכוון.
דוגמא לתוכנה שעושה זאת הלא היא Firefox 3, השועל החביב והמוכר אוסף היסטוריית אינטרנט, וכאשר אנו מקלידים בשורת הכתובות משהו, הוא מיד מקפיץ לנו הצעות, ועם הזמן ההצעות הופכות ליותר רלוונטיות והסיכוי שהדפדפן יקלע ברצונות שלנו גדל.
לא מזמן אף נתקלתי במנוע חיפוש שטען שהוא "לומד את המשתמש", ועל ידי כך הוא מציג למשתמש תוצאות רלוונטיות יותר.
קפיצה ליום בעתיד
עכשיו, לאחר שאנחנו רואים שמיישמים את העניין, נקפוץ דקה ליום בעתיד, ונראה כיצד המצב הקצין.
המחשב שומר מידע על החיפוש של המשתמש, על הזמן בו הוא נשאר באתר או בתוכנה, על המשחקים שלו, על המהירות בה עושה דברים ובכלל, כל פרט שהמשתמש מבצע, אבל שומר זאת על גבי האינטרנט במנוע מסויים.
המשתמש נכנס למחשב, פותח את הדפדפן (אם המחשב לא החליט שהכי טוב לפתוח בעצמו את הדפדפן כי המשתמש מאלא יעשה זאת), ורואה לפניו חדשות מעניינות מבחינתו לקריאה, והמלצות לעשיית דברים שונים במחשב, בדיוק כמו שהוא אוהב.
הוא מחליט אבל שאין לו זמן למשחקים, גלישה חופשית וכדומה, ומיד פותח את מנוע החיפוש האהוב עליו, וכאשר הוא מקליד את מה שהוא צריך לעשות במטלת בית הספר, הוא מקבל עזרי למידה (או תשובות, תלוי בפרופיל שהורכב על הבנאדם), גליונות של מאמרים בנושא, והכל מסודר בהתאם להעדפות של המשתמש ולרלוונטיות שהוא צריך.
חושבים שזה מדהים? בואו נקפוץ ליום שאחרי.
היום שאחרי
גופים בעלי עוצמה מחזיקים בעותק של הפרופילי העדפות שימוש במחשב הנוגעות למשתמשים, הם יכולים לנצל את זה בהצעת עבודה למישהו, או לחילופין בסחיטה.
פוליטקאים משתמשים במאגרי המידע כדי להשפיע על הבוחרים, ומתחיל גל רציחות כל פעם חודשיים לפני בחירות, אקרים פורצים למחשבים וממררים לאנשים את חייהם עד התאבדויות, והגולש האנונימי הופך להיות מוכר לכל הדורש במידע.
אבל יש גם נקודות חיוביות, כי כבר לא ניתן להוריד קבצים בחינם אם האומנים לא רוצים בכך, ומי שמנסה לעבור על החוקים דרך המחשב מוצא את עצמו בכלא כי מיד הממשלה יכולה לזהות זאת.
כאשר מחפשים בן או בת זוג המחשב יודע להמליץ לכם עם מי כדאי להיפגש ולראות האם זה ילך.
תחזיות
הכל נורא תאורטי בנוגע לדעה שלי על לקיחת מידע על הגולשים ושימוש בו להצגת תוצאה רלוונטית, אבל אני ממש נגד זה שלמישהו יהיה הכוח להכיר אותכם בצורה כזאת שלא תוכלו להישאר אנונימים, או לגלוש בחופשיות ולהחזיק בדעות שאתם רוצים.
קשה לי להאמין כי היום בו יתחילו להצליב מידע על הגולשים כדי לזהות את מה שהם רוצים יהיה טוב לגמרי, אבל יכול להיות שאני טועה, ושהעתיד צופן רק טוב.
המשך גלישה נעימה ואנונימית.
יום שישי, 4 ביולי 2008
האח הגדול שומר עליכם
פורסם על ידי
Itay Alon
זה התפרסם לא פעם אחת ברשת, ולא פעמיים, עשרות דיונים בנושא וביקורות, אבל השינוי הפעם פשוט גורם לי לדחות פרסומים אחרים שהיו לי, שחלקם כנראה יאבדו בקרוב את הרלוונטיות, ולהביע את דעתי בעניין הנוראי הזה ששוב עלה בחוסר היגיון מוחלט ומציג באופן כל כך ניכר את הצד המכוער של הפוליטיקה וכוחה של הכנסת.
מי שלא שם לב, אנחנו בקרוב נחייה באיראן, כאשר הממשלה תקבל את היכולת לשלוט על תכני האינטרנט, ומי שירצה לפתור את עצמו מן היכולת יכנס ל"רשימה שחורה", רשימה מיוחדת של אנשים שסירבו להגבלות אותם מציעה הממשלה כברירות מחדל.ז"א שבמקום לשמור עלינו האזרחים, המדינה תשלוט על תכני הפרסום ותעשה עמקב אחרי הרשימה השחורה כדי לדאוג שאלו לא מוצאים את האמת.
אולי זו ביקורת מוקצנת על מה שעשה השר אטיאס, השר היחידי שנאלצתי לזכור את שמו, אבל באיזו זכות הם שולטים במה שאנחנו נגלוש?
עבור מי שלא מעודכן, אריאל אטיאס ממפלגת ש"ס הציע חוק צינזורה לאינטרנט "למען שמירה על הדור הצעיר", שמטרתו היא צנזורה של אתרים לא ראויים (תכף אני נכנס לעניין) מפני עיני הילדים, כאשר מי שרוצה לא להיכלל בצינזורה צריך להגיש את הסתייגותו בנפרד.
ממבט ראשון החוק בהחלט מספק את מטרתו ויהיה מי שישגיח עלינו, מצד שני, אלו שיבחרו לא להיכלל בחוק הנבזה יכנסו ל"רשימה שחורה" של אנשים שמתנגדים לצנזורה, ובכך מאפשרים לממשלה ביקורת ישירה עליהם.
אני מספר זאת כי לאחרונה הסכים השר להתפשר על מי שיקבע מה זה לא ראוי, ובמקום נציגי משרד התקשורת, יכנסו נציגים בעלי רוב מהציבור מתחומי האינטרנט, רווחת הילד והטכנולוגיה.
בנוסף שוקלים שוב כיצד יכנסו לרשימה, אבל עדין העניין של להיכנס לרשימה כברירות מחדל בתנאים מסויים לא הוגן ומגביר את ביקורת הממשלה.
ש"ס דוחקים בהוצאת החוק כמה שיותר מוקדם (ההצעה עברה בקריאה ראשונה).
ניתן לפתור את המחלוקת בנושא ואת הפיקוח של הממשלה על האזרחים על ידי מתן אפשרות הפוכה:
הכניסה לרשימה תעשה רק על ידי ביקוש זאת בידי קהל הצרכנים, והרשימה לא תכיל את מ שמבקש לא להיות תחת הפיקוח הממשלתי, אלא את מי שכן.
למעשה, זאת הצעה הפשוטה ליישום, לפיקוח, ושלא פוגעת בזכויות האזרח ולא מאפשר לממשלה מעקב כמו שההצעה הנוכחית מאפשרת.
מי שמחבר להצעת החוק הזו את איסור הפירסום ושליחת ספאם באמצעות הדואר הרגיל, הדואר האלקטרוני והטלפון, מקבל מדינה ששולטת בתקשורת בין האנשים ומצנזרת כל העולה על רוחה.
אולי זה קצת סילוף של הדברים, אבל אנחנו בדרך הנכונה לכיוון איראן.
המשך גלישה חופשית... לפחות עד הוצאת החוק.
יום שישי, 27 ביוני 2008
שינויים ב-iBlog וביקורת על סרטון
פורסם על ידי
Itay Alon
קודם כל אני שמח לבשר לכם שעשיתי מספר רב של שינויים בבלוג, מבחינת CSS השתנה מעט, אבל בקוד המקור תוקנו כל השגיאות אליהן הייתה לי גישה, ובמקום 113 שגיאות יש רק 13 שגיאות (שזה הישג יחסית לאתר שלא ידעתי לערוך לפני כן).
כמו כן התוויות השתנו בצד ויש פחות תוויות, וזאת כדי שיהיה יותר קל למצוא דברים ושלא תיווצר ערמה גדולה של המון תוויות.
בעתיד יש לי כוונה לשנות את המבנה והעיצוב באופן יותר קיצוני, ושיהיה יותר נוח להשתמש באתר, אבל זאת כאשר Blogger יחליטו שהם מתקנים את הקוד של עצמם, קוד שאליו אין לי גישה.
חבר ביקש ממני לא מזמן לסקור סירטון שהוא הכין והעלה ל-YouTube.
הסירטון (Israel landscape- Part 1):
הביקורת על הסרטון:
קודם כל ממש התרשמתי, אני בחיים לא ניסיתי לערוך סירטון והיה ממש כייף לצפות בסירטון הזה, היוצר שלו (ramboli, רם) עשה לדעתי עבודה מעולה בנוגע לסירטון, ומצאתי את עצמי צופה בשקט ובהנאה במשך כל הסירטון ומתעלם מחלונות המסן הקופצים ללא הרף.
המוזיקה היא ממלך האריות (2 הסרטים), ומתאימה מאוד לדעתי לנופים המוצגים, שזה בעצם מטרתו של הסירטון.
אני חייב להגיד שיצאה אחלה עבודה, ואני מאחל לו בהצלחה בסירטון הבא.
עד פה להפעם, המשך גלישה נעימה.
כמו כן התוויות השתנו בצד ויש פחות תוויות, וזאת כדי שיהיה יותר קל למצוא דברים ושלא תיווצר ערמה גדולה של המון תוויות.
בעתיד יש לי כוונה לשנות את המבנה והעיצוב באופן יותר קיצוני, ושיהיה יותר נוח להשתמש באתר, אבל זאת כאשר Blogger יחליטו שהם מתקנים את הקוד של עצמם, קוד שאליו אין לי גישה.
חבר ביקש ממני לא מזמן לסקור סירטון שהוא הכין והעלה ל-YouTube.
הסירטון (Israel landscape- Part 1):
הביקורת על הסרטון:
קודם כל ממש התרשמתי, אני בחיים לא ניסיתי לערוך סירטון והיה ממש כייף לצפות בסירטון הזה, היוצר שלו (ramboli, רם) עשה לדעתי עבודה מעולה בנוגע לסירטון, ומצאתי את עצמי צופה בשקט ובהנאה במשך כל הסירטון ומתעלם מחלונות המסן הקופצים ללא הרף.
המוזיקה היא ממלך האריות (2 הסרטים), ומתאימה מאוד לדעתי לנופים המוצגים, שזה בעצם מטרתו של הסירטון.
אני חייב להגיד שיצאה אחלה עבודה, ואני מאחל לו בהצלחה בסירטון הבא.
עד פה להפעם, המשך גלישה נעימה.
יום רביעי, 18 ביוני 2008
הבלוג החדש - Firefox3
פורסם על ידי
Itay Alon
בלוג חדש, הידד.
אולי בלוג שלא יתקע כל פעולה שאני מנסה לעשות, שלא ירד מאתיים שורות כשאני לוחץ על אנטר ושיתן לי תצוגה נוחה של התוכן שאני כותב הוא מה שהייתי צריך בשביל לחזור לכתיבת הבלוגים.
כבר עכשיו ניתן לצפות בפוסטים שנכתבו בבלוג הקודם שלי (לא ניתן להגיב לפוסטים אלו).
אז בלוג חדש, התחלה חדשה בכתיבת בלוגים והרבה תקווה לתוכן מעניין ועידכון יותר קבוע.
אם כבר אני כותב פוסט, אז למה לא לציין את ה-Firefox החדש שבזמן כתיבת הבלוג ממשיך לצבור הורדות (לא עוקב אחרי השיא).
הדפדפן החדש (דפדפן בגרסתו השלישית) יותר מהיר מהקודם באופן ניכר, מתרגם דפים בצורה יותר טובה (מצאתי כמה באגים בקידוד שלי שלא יכלתי לראות לפני כן), ומאפשר שלל חידושים (אולי עוד סיבה לפתיחת הבלוג והתחלה חדשה).
מלבד כמה באגים שמצאתי לא ראיתי משהו שבאמת הציק לי בזמן הגלישה, והדפדפן לא קרס אפלו פעם אחת מאז שהתחלתי להשתמש בו (ותאמינו לי, ניסיתי).
אני חייב להמליץ עליו בחום.
מאחל המשך גלישה מהנה.
אולי בלוג שלא יתקע כל פעולה שאני מנסה לעשות, שלא ירד מאתיים שורות כשאני לוחץ על אנטר ושיתן לי תצוגה נוחה של התוכן שאני כותב הוא מה שהייתי צריך בשביל לחזור לכתיבת הבלוגים.
כבר עכשיו ניתן לצפות בפוסטים שנכתבו בבלוג הקודם שלי (לא ניתן להגיב לפוסטים אלו).
אז בלוג חדש, התחלה חדשה בכתיבת בלוגים והרבה תקווה לתוכן מעניין ועידכון יותר קבוע.
אם כבר אני כותב פוסט, אז למה לא לציין את ה-Firefox החדש שבזמן כתיבת הבלוג ממשיך לצבור הורדות (לא עוקב אחרי השיא).
הדפדפן החדש (דפדפן בגרסתו השלישית) יותר מהיר מהקודם באופן ניכר, מתרגם דפים בצורה יותר טובה (מצאתי כמה באגים בקידוד שלי שלא יכלתי לראות לפני כן), ומאפשר שלל חידושים (אולי עוד סיבה לפתיחת הבלוג והתחלה חדשה).
מלבד כמה באגים שמצאתי לא ראיתי משהו שבאמת הציק לי בזמן הגלישה, והדפדפן לא קרס אפלו פעם אחת מאז שהתחלתי להשתמש בו (ותאמינו לי, ניסיתי).
אני חייב להמליץ עליו בחום.
מאחל המשך גלישה מהנה.
מערכת החינוך בארץ- באמת שלא למדנו כלום
פורסם על ידי
Itay Alon
לקוח מהבלוג הישן שלי
רמת החינוך ירדה בהמון, לכל עבר נשלחות הבטחות בנוגע לעתיד וכל דבר טוב (לכאורה) שמתקבל אותה מערכת שהעלתה חיוך על פני קופצת ומסלפת את המידע לטובתה, והאבסורד בכל העסק זה שכבר שנים אנחנו קולטים מה הולך פה, אבל למישהו באמת היה אכפת?
נתחיל מהדבר הכי חשוב לדעתי, כמות התלמידים בכיתה:
זוכרים את השביתה? ומה עם ההבטחה בנוגע לכמותה תלמידים? מעולה.
עכשיו היינו מצפים שמערכת החינוך (ובראשה משרד החינוך, אליו מעתה אני אתייחס) תעשה באמת משהו בנידון, ותוך 3~5 שנים היא תצמצם את כמות התלמידים בכיתה, דבר שמתברר כשגוי, כי במקום לצמצם את כמות התלמידים מתברר שהיא פשוטה מנקה כמה תלמידים מכיתה, ומ-41 תלמידים נרד ל-32, וגם זה תוך 10 שנים.
נתחיל מזה שאני לומד בגדלי כיתות שונים במסגרת בית הספר, וגם 32 זה המון, וכמות רלוונטית של תלמידים נעה בין 20 ל-26 (המקומות 24 עד 26 צריכים להיות עם אישור מיוחד), ויש יגידו שהפרש של 8 תלמידים זה לא הרבה, אבל אני יכול להגיד בבטחה שזה המון, ומרגישים בימים של שפעת את ההבדל הענק בגודל הכיתה, גם כשרק 4 חסרים.
עכשיו דבר מעצבן לא פחות, השעות:
חברים, ברכותי, ישראל במקומות הראשונים מבחינת ימי לימוד, בהחלט הישג עצום, רק שחבל שבשעות הלימוד אנחנו נמצאים הרחק מאחור, בערך במקום אליו הגענו מבחינת השכלה בהשוואה העולמית האחרונה, זה פשוט לא עובד!
אני לא אומר צריך בבת אחת להרוג את כולם, אבל אנשים בחו"ל לומדים יותר, ואין סיבה ממשית שאנחנו לא נצליח, במקום לקצץ בחופשות היו צריכים להעלות את כמות השעות, לדוגמה כל יום עד שעה 4 (בהדרגה), וכמה שזה נשמע מטורף זה מצליח למדינות אחרות, אז למה לא לנו (כשהכיתות יהיו בגודל 20 תלמידים זה לא יהיה כזה נורא).
ועכשיו, תוכן החינוך:
מתברר שמשרד החינוך לא סגור על עצמו (אבל מה חדש בזה?!), ותוכן הלימוד משתנה ללא הרף באופן שמקשה מעקב, בהחלט משהו שמסוגל להפריע את שנת (השינה של) המתים, ורוב התוכן הנלמד הוא בהחלט על הפנים, אחי הקטן מבקש ממני עזרה בשאלות שצריך לנתח שעתיים בשביל להבין, וגם אצלי לעיתים המורה נאלצת להכתיב מחברות שלמות כי ללמוד מהספרים זה בלתי אפשרי (ולא מובן), שיטת החינוך נכשלה, ובמקום להחליף אותה לשיטות יעילות שנבדקו, מנסים חדשות גרועות יותר.
מה אפשר לעשות? נתחיל מלבדוק מה הילדים לומדים, מה הם צריכים ללמוד ואיך ללמד אותם את זה בצורה שיקלטו ולא שיצטרכו לנתח שאלה שעתיים בשביל מספר דו ספרתי.
מספר התלמידים הנושרים ירד - על הפנים?!
אז כן, כמות התלמידים שנושרים מבית הספר ירדה פלאים, חינוך החובה עלה מ-10 שנים ל-12 ומשרד החינוך הכריז בחיוך רחב על הצלחה בלתי רגילה בשינוי, אבל לפני שהם לקחו על עצמם את הנעשה היו צריכים לבדוק מה קורה.
אלו שנשרו לרוב לא היו מתאימים למסגרת ביתה ספר, ובמקום להמשיך לעבודה בכדי לפרנס את משפחתם, הם ימשיכו להוות גורם מפריע בשטחי בית הספר, שכן ברור לכולם שהם לא יכנסו לשיעורים בכלל.
אלו שנשרו לא היה סיכוי שיהיה לנם בגרות, ככה שגם להשאיר אותם בכיתות זה חסר היגיון, לא רק שהתלמידים בכלל לא ינסו ללכת לקראת עצמם, מה שמביא אותנו לשאלה של למה לכל הרוחות משאירים תלמידים שלא תיהיה להם בגרות בשטח בית הספר כדי שיוכלו להפריע במקום שילכו לעבוד ולעסוק במה שהם יכולים ואולי יהיה מה שיביא להם תועלת?
את התשובה אני אשאיר למשרד החינוך לענות, שכן לקח לעצמו את האחריות בדבר, גם אם אין סיבה ממשית לכך.
אבל אם חשבתם שמשרד החינוך אשם בכל טעיתם, כי להזכיר לכם אנחנו אלו שהיינו אדישים בנוגע למה שקורה, ואם זה לא יעלה לנו יותר עכשיו, זה יעלה לנו ביוקר בעתיד..
אז מה צריך כדי להציל את הדבר שנקרא חינוך בארץ?:
1. יותר שעות - פחות ימים
2. הקטנת הכיתה משמעותית
3. לסווג כל תלמיד למסגרת הנכונה, ואם הוא לא מתאים לבית הספר לא להכריח אותו להישאר.
4. תוכן לימוד הגיוני יותר ויעיל יותר.
היה צריך שביתה של חודשיים כדי שיצמצמו בקצת את כמות התלמידים בכיתה, ואני מקווה שנצטרך הרבה פחות מנפילת החינוך בארץ (קצת קשה לו ליפול יותר מאיפה שהוא היום, אבל זה אפשרי) כדי שבאמת ישקיעו בו מה שצריך.
הרבה זמן לא כתבתי לבלוג, יותר מחוסר זמן מאשר אין על מה.
אחרי שהייתי מוצף בעבודות מצאתי זמן לכתוב, וגם זה על נושא עצוב..
רמת החינוך ירדה בהמון, לכל עבר נשלחות הבטחות בנוגע לעתיד וכל דבר טוב (לכאורה) שמתקבל אותה מערכת שהעלתה חיוך על פני קופצת ומסלפת את המידע לטובתה, והאבסורד בכל העסק זה שכבר שנים אנחנו קולטים מה הולך פה, אבל למישהו באמת היה אכפת?
נתחיל מהדבר הכי חשוב לדעתי, כמות התלמידים בכיתה:
זוכרים את השביתה? ומה עם ההבטחה בנוגע לכמותה תלמידים? מעולה.
עכשיו היינו מצפים שמערכת החינוך (ובראשה משרד החינוך, אליו מעתה אני אתייחס) תעשה באמת משהו בנידון, ותוך 3~5 שנים היא תצמצם את כמות התלמידים בכיתה, דבר שמתברר כשגוי, כי במקום לצמצם את כמות התלמידים מתברר שהיא פשוטה מנקה כמה תלמידים מכיתה, ומ-41 תלמידים נרד ל-32, וגם זה תוך 10 שנים.
נתחיל מזה שאני לומד בגדלי כיתות שונים במסגרת בית הספר, וגם 32 זה המון, וכמות רלוונטית של תלמידים נעה בין 20 ל-26 (המקומות 24 עד 26 צריכים להיות עם אישור מיוחד), ויש יגידו שהפרש של 8 תלמידים זה לא הרבה, אבל אני יכול להגיד בבטחה שזה המון, ומרגישים בימים של שפעת את ההבדל הענק בגודל הכיתה, גם כשרק 4 חסרים.
עכשיו דבר מעצבן לא פחות, השעות:
חברים, ברכותי, ישראל במקומות הראשונים מבחינת ימי לימוד, בהחלט הישג עצום, רק שחבל שבשעות הלימוד אנחנו נמצאים הרחק מאחור, בערך במקום אליו הגענו מבחינת השכלה בהשוואה העולמית האחרונה, זה פשוט לא עובד!
אני לא אומר צריך בבת אחת להרוג את כולם, אבל אנשים בחו"ל לומדים יותר, ואין סיבה ממשית שאנחנו לא נצליח, במקום לקצץ בחופשות היו צריכים להעלות את כמות השעות, לדוגמה כל יום עד שעה 4 (בהדרגה), וכמה שזה נשמע מטורף זה מצליח למדינות אחרות, אז למה לא לנו (כשהכיתות יהיו בגודל 20 תלמידים זה לא יהיה כזה נורא).
ועכשיו, תוכן החינוך:
מתברר שמשרד החינוך לא סגור על עצמו (אבל מה חדש בזה?!), ותוכן הלימוד משתנה ללא הרף באופן שמקשה מעקב, בהחלט משהו שמסוגל להפריע את שנת (השינה של) המתים, ורוב התוכן הנלמד הוא בהחלט על הפנים, אחי הקטן מבקש ממני עזרה בשאלות שצריך לנתח שעתיים בשביל להבין, וגם אצלי לעיתים המורה נאלצת להכתיב מחברות שלמות כי ללמוד מהספרים זה בלתי אפשרי (ולא מובן), שיטת החינוך נכשלה, ובמקום להחליף אותה לשיטות יעילות שנבדקו, מנסים חדשות גרועות יותר.
מה אפשר לעשות? נתחיל מלבדוק מה הילדים לומדים, מה הם צריכים ללמוד ואיך ללמד אותם את זה בצורה שיקלטו ולא שיצטרכו לנתח שאלה שעתיים בשביל מספר דו ספרתי.
מספר התלמידים הנושרים ירד - על הפנים?!
אז כן, כמות התלמידים שנושרים מבית הספר ירדה פלאים, חינוך החובה עלה מ-10 שנים ל-12 ומשרד החינוך הכריז בחיוך רחב על הצלחה בלתי רגילה בשינוי, אבל לפני שהם לקחו על עצמם את הנעשה היו צריכים לבדוק מה קורה.
אלו שנשרו לרוב לא היו מתאימים למסגרת ביתה ספר, ובמקום להמשיך לעבודה בכדי לפרנס את משפחתם, הם ימשיכו להוות גורם מפריע בשטחי בית הספר, שכן ברור לכולם שהם לא יכנסו לשיעורים בכלל.
אלו שנשרו לא היה סיכוי שיהיה לנם בגרות, ככה שגם להשאיר אותם בכיתות זה חסר היגיון, לא רק שהתלמידים בכלל לא ינסו ללכת לקראת עצמם, מה שמביא אותנו לשאלה של למה לכל הרוחות משאירים תלמידים שלא תיהיה להם בגרות בשטח בית הספר כדי שיוכלו להפריע במקום שילכו לעבוד ולעסוק במה שהם יכולים ואולי יהיה מה שיביא להם תועלת?
את התשובה אני אשאיר למשרד החינוך לענות, שכן לקח לעצמו את האחריות בדבר, גם אם אין סיבה ממשית לכך.
אבל אם חשבתם שמשרד החינוך אשם בכל טעיתם, כי להזכיר לכם אנחנו אלו שהיינו אדישים בנוגע למה שקורה, ואם זה לא יעלה לנו יותר עכשיו, זה יעלה לנו ביוקר בעתיד..
אז מה צריך כדי להציל את הדבר שנקרא חינוך בארץ?:
1. יותר שעות - פחות ימים
2. הקטנת הכיתה משמעותית
3. לסווג כל תלמיד למסגרת הנכונה, ואם הוא לא מתאים לבית הספר לא להכריח אותו להישאר.
4. תוכן לימוד הגיוני יותר ויעיל יותר.
היה צריך שביתה של חודשיים כדי שיצמצמו בקצת את כמות התלמידים בכיתה, ואני מקווה שנצטרך הרבה פחות מנפילת החינוך בארץ (קצת קשה לו ליפול יותר מאיפה שהוא היום, אבל זה אפשרי) כדי שבאמת ישקיעו בו מה שצריך.
העומס שלפני הבלאגן- על לו"ז
פורסם על ידי
Itay Alon
לקוח מהבלוג הישן שלי
הערה: תחילת הנושא מציגה דבר אחר, עברו לפסקה השלישית לקריאה בנושא לוח זמנים.
כבר הודעתי בקול רם על זה שאני רוצה לחזור לכתוב בבלוג, אבל שמתי לב שהיה קשה לי לכתוב בבלוג הזה, כי הבלוג הזה, עם כל האפשרויות, הוא סתם מסורבל ולא נוח.
יש רבים שיחלקו על מה שאני כותב או יגידו שזה שטויות, אבל הבלוג הזה לא מציע לי כל מה שאני צריך (יותר דינמיות, פחות סיבוך) ולכן חשבתי על פתיחת בלוג משלי (ז"א אחד שאני אבנה), שיהיה מותאם לצרכים שלי אבל שיהיה דינמי לשינויים ושיאפשר כמה שיותר מרחב לעשות מה שבראש שלי.
בנוסף שמתי לב שאין לי תיק עבודות, הרבה פעמים מגיעים אלי בבקשות תכנות דווקא מהמלצות (מסתבר שיש כאלו) ולא בגלל שראו עבודה שלי (יש לי מלא עבודות, פונקציות וחלקי קוד שמפוזרים בין אתרים, אני פשוט לא מאחד את הכל וזה חבל), ולכן אני צריך מקום שאני אוכל להציג עבודות שלי (בנוסף לבלוג) ולאפשר לעיין בתיק עבודות של דברים שהכנתי.
אז מה בעצם חשבתי לעשות?
דווקא אני לא בטוח, אני מניח שלאפשר לי לכתוב פוסטים יהיה בראש ובראשונה המטרה של הבלוג, אבל לאחרונה למדתי לשחק עם XML בצורה דינמית ומלאה, אז לא להדגים את זה? ברור שלהדגים! מה שמביא אותי למצב שאני חושב על אילו משיכות עיניים אני יכול לעשות כדי שאנשים יתרשמו מהבלוג ובפרט ממני.
אבל לא באתי הפעם לחשוף בפניכם את הרעיון הגדול שלי לבלוג (נכון שהייתם רוצים לדעת?), אני דווקא מתכוון לכתוב על משהו שקצת יותר מטריד אנשים בימי היומיום, והוא עומס.
המילת מפתח הזאת עומס נובעת מהרבה לחץ בלו"ז שנוצר אחרי שמילאתם את הלוח זמנים שלכם בדברים "חשובים" כביכול והעמסתם על עצמכם עוד מטלות ודברים לעשות.
הבעיה זה לא הלו"ז שנוצר, אלא ההתמודדות איתו, דבר שיכול להיות מדכא אם הלו"ז לא מתוכנן נכונה או שקופץ משהו שיותר חשוב (או מעניין) מכל מה שנמצא בלו"ז.
דבר ראשון בלו"ז זה לדעת מה מיותר ומה יותר חשוב, דבר שניתן לארגן בקלות בעזרת מחשב כיס שמאפשר בשניות לדרג את חשיבות הדבר או לקחת מחק ועיפרון ולסדר לאחר כמה שינויים את כל הלוח מחדש (דבר שיכול להימצא לפעמים כיעיל יותר).
לו"ז חייב להיות במקורו מאורגן (מי כמוני יודע שאי ארגון לו"ז יכול להיות מתסכל) ומסודר, דגשים על דברים חשובים וחסך בהבלטה של הדברים שלא [חשובים], כאשר תמיד יש עדיפות למה שלמעלה (ואם אפשר להשלים מטלה פחות חשובה בדרך זה מעולה), ומה שלמטה הוא הכי שולי.
דבר שני בלו"ז זה להשתמש בו, אי כתיבה בו יכולה ליצור מצב דומה לבית ספר: "שכחתי לכתוב את שיעורי הבית ביומן", מצב מאוד מתסכל לבוא לא מוכן לאירוע (לאו דווקא בכוונה של חתונה) חשוב ולגלות שאין לך את הדרוש בגלל ששכחת להוסיף את זה ללוח הזמנים העמוס והחונק שלך.
חשוב להקפיד לכתוב בלו"ז שלכם על אירועים קרבים ומה דרוש להם (ככל שהאירוע מתקרב ככה חשיבות מה שקשור אליו עולה), כאשר האירוע כמעט מגיע צריך להסתכל מה דרוש לו בכדי לא להיות לא מוכנים.
דבר שלישי זה לעקוב אחרי הלו"ז, כי מתברר (לאחר סקר קצר) שאנשים רוב הפעמים לא טורחים כלל לעקוב אחריו, וכמה שהוא מלא הם פשוט לא פותחים אותו כשדרוש, ובדרך כלל מנסים לזכור הכל בראש (דבר שהופך את זה שהם לא מוכנים לשיעור למרות שהכול רשום אצלם) ולקוות שלא ישכחו שום דבר חשוב.
דבר רביעי זה מוטיבציה וכוונה, כי בלי אלו לא מגיעים לשום מקום, וזה קשור לכל תחום בחיים.
מוטיבציה היא אחד מהדברים הכי חשובים לדעתי, כי היא לבדה יכולה לגרום לאדם לתת 100% שלו גם לפעמים כשלא צריך ולהשאיר אותו מוכן לבצע ולהתקדם.
כוונה היא מילה נוספת למטרה, שזה מה שבעצם אתה רוצה להשיג (מטרה פיזית או רוחנית), ויחד עם המוטיבציה ומטרה ברורה אפשר להגיע מאוד מאוד רחוק.
דבר אחרון זה גיוון, שזה דווקא קשור למוטיבציה, כי בלי הגיוון ועם רק עשיית פעולות כמו רובוט פשוט מאבדים את המוטיבציה, זאת אומרת שאם הכל רשום בלו"ז, מתוכנן, בלי זמן לנשום ובלי גיוון (אקראי או מכוון) פשוט אין טעם בו, ולזרוק אותו לפח (את הלו"ז) ולעשות מה שבראש שלכם עדיף.
ודווקא אני לא מדבר עם גיוון רק של החלפת סדר פעולות, אלא שלך עם עצמך, לדוגמה: קניות, קולנוע או כל דבר אחר שייתן קצת פלפל וגיוון לחיים מעבר ללו"ז הצפוף.
אז בהרבה איחולים של לוח זמנים שמח ומאושר, תהנו =]
הערה: תחילת הנושא מציגה דבר אחר, עברו לפסקה השלישית לקריאה בנושא לוח זמנים.
כבר הודעתי בקול רם על זה שאני רוצה לחזור לכתוב בבלוג, אבל שמתי לב שהיה קשה לי לכתוב בבלוג הזה, כי הבלוג הזה, עם כל האפשרויות, הוא סתם מסורבל ולא נוח.
יש רבים שיחלקו על מה שאני כותב או יגידו שזה שטויות, אבל הבלוג הזה לא מציע לי כל מה שאני צריך (יותר דינמיות, פחות סיבוך) ולכן חשבתי על פתיחת בלוג משלי (ז"א אחד שאני אבנה), שיהיה מותאם לצרכים שלי אבל שיהיה דינמי לשינויים ושיאפשר כמה שיותר מרחב לעשות מה שבראש שלי.
בנוסף שמתי לב שאין לי תיק עבודות, הרבה פעמים מגיעים אלי בבקשות תכנות דווקא מהמלצות (מסתבר שיש כאלו) ולא בגלל שראו עבודה שלי (יש לי מלא עבודות, פונקציות וחלקי קוד שמפוזרים בין אתרים, אני פשוט לא מאחד את הכל וזה חבל), ולכן אני צריך מקום שאני אוכל להציג עבודות שלי (בנוסף לבלוג) ולאפשר לעיין בתיק עבודות של דברים שהכנתי.
אז מה בעצם חשבתי לעשות?
דווקא אני לא בטוח, אני מניח שלאפשר לי לכתוב פוסטים יהיה בראש ובראשונה המטרה של הבלוג, אבל לאחרונה למדתי לשחק עם XML בצורה דינמית ומלאה, אז לא להדגים את זה? ברור שלהדגים! מה שמביא אותי למצב שאני חושב על אילו משיכות עיניים אני יכול לעשות כדי שאנשים יתרשמו מהבלוג ובפרט ממני.
אבל לא באתי הפעם לחשוף בפניכם את הרעיון הגדול שלי לבלוג (נכון שהייתם רוצים לדעת?), אני דווקא מתכוון לכתוב על משהו שקצת יותר מטריד אנשים בימי היומיום, והוא עומס.
המילת מפתח הזאת עומס נובעת מהרבה לחץ בלו"ז שנוצר אחרי שמילאתם את הלוח זמנים שלכם בדברים "חשובים" כביכול והעמסתם על עצמכם עוד מטלות ודברים לעשות.
הבעיה זה לא הלו"ז שנוצר, אלא ההתמודדות איתו, דבר שיכול להיות מדכא אם הלו"ז לא מתוכנן נכונה או שקופץ משהו שיותר חשוב (או מעניין) מכל מה שנמצא בלו"ז.
דבר ראשון בלו"ז זה לדעת מה מיותר ומה יותר חשוב, דבר שניתן לארגן בקלות בעזרת מחשב כיס שמאפשר בשניות לדרג את חשיבות הדבר או לקחת מחק ועיפרון ולסדר לאחר כמה שינויים את כל הלוח מחדש (דבר שיכול להימצא לפעמים כיעיל יותר).
לו"ז חייב להיות במקורו מאורגן (מי כמוני יודע שאי ארגון לו"ז יכול להיות מתסכל) ומסודר, דגשים על דברים חשובים וחסך בהבלטה של הדברים שלא [חשובים], כאשר תמיד יש עדיפות למה שלמעלה (ואם אפשר להשלים מטלה פחות חשובה בדרך זה מעולה), ומה שלמטה הוא הכי שולי.
דבר שני בלו"ז זה להשתמש בו, אי כתיבה בו יכולה ליצור מצב דומה לבית ספר: "שכחתי לכתוב את שיעורי הבית ביומן", מצב מאוד מתסכל לבוא לא מוכן לאירוע (לאו דווקא בכוונה של חתונה) חשוב ולגלות שאין לך את הדרוש בגלל ששכחת להוסיף את זה ללוח הזמנים העמוס והחונק שלך.
חשוב להקפיד לכתוב בלו"ז שלכם על אירועים קרבים ומה דרוש להם (ככל שהאירוע מתקרב ככה חשיבות מה שקשור אליו עולה), כאשר האירוע כמעט מגיע צריך להסתכל מה דרוש לו בכדי לא להיות לא מוכנים.
דבר שלישי זה לעקוב אחרי הלו"ז, כי מתברר (לאחר סקר קצר) שאנשים רוב הפעמים לא טורחים כלל לעקוב אחריו, וכמה שהוא מלא הם פשוט לא פותחים אותו כשדרוש, ובדרך כלל מנסים לזכור הכל בראש (דבר שהופך את זה שהם לא מוכנים לשיעור למרות שהכול רשום אצלם) ולקוות שלא ישכחו שום דבר חשוב.
דבר רביעי זה מוטיבציה וכוונה, כי בלי אלו לא מגיעים לשום מקום, וזה קשור לכל תחום בחיים.
מוטיבציה היא אחד מהדברים הכי חשובים לדעתי, כי היא לבדה יכולה לגרום לאדם לתת 100% שלו גם לפעמים כשלא צריך ולהשאיר אותו מוכן לבצע ולהתקדם.
כוונה היא מילה נוספת למטרה, שזה מה שבעצם אתה רוצה להשיג (מטרה פיזית או רוחנית), ויחד עם המוטיבציה ומטרה ברורה אפשר להגיע מאוד מאוד רחוק.
דבר אחרון זה גיוון, שזה דווקא קשור למוטיבציה, כי בלי הגיוון ועם רק עשיית פעולות כמו רובוט פשוט מאבדים את המוטיבציה, זאת אומרת שאם הכל רשום בלו"ז, מתוכנן, בלי זמן לנשום ובלי גיוון (אקראי או מכוון) פשוט אין טעם בו, ולזרוק אותו לפח (את הלו"ז) ולעשות מה שבראש שלכם עדיף.
ודווקא אני לא מדבר עם גיוון רק של החלפת סדר פעולות, אלא שלך עם עצמך, לדוגמה: קניות, קולנוע או כל דבר אחר שייתן קצת פלפל וגיוון לחיים מעבר ללו"ז הצפוף.
אז בהרבה איחולים של לוח זמנים שמח ומאושר, תהנו =]
הירשם ל-
רשומות (Atom)