אומנות הכתיבה

אומנות הכתיבה היא אחת מהאומניות העתיקות יותר, בה אנשים לא משתמשים בצבע ומכחול כדי להביע את דעתם ורגשותיהם, ומתחילים להשתמש במילים כדי להביע רצונות, דעות והשקפות עולם, כאשר השימוש באומנות זו אינו סוד נחבא של כת סודית, ונמצא בהישג ידם של כל האנשים, וכמו כל דבר אחר בחיים, לחלק הדבר יבוא בטבעיות כאילו הם עושים זאת שנים רבות, וחלק יאלצו לרכוש את המיומנות הזאת כמו שרכשו כל דבר אחר.

כתיבת בלוג
בבלוג אנשים מביעים את רצונותיהם והשקפותיהם, משתפים חוויות והרבה מהפעמים הדבר נעשה באמצעות מילים, דבר שמקשר את הכתיבה בבלוג באופן ישיר לאותה אומנות.
כתיבה בבלוג היא לא דבר שבנאדם כופה על עצמו, והגישה של אני מוציא פוסט כל שני ושישי שהייתה לי בעבר השתנתה שהבנתי את זה, בגלל שכתיבה בבלוג זה דבר רציני שדורש מחשבה ורצון, ולא בגלל צורך כלשהו, מלבד צורך אחד שבו משתמשים בכתיבת בלוג: הצורך להביע את עצמך.

הרבה אנשים מביעים את עצמם בבלוגים וכותבים על החיים שלהם, בעוד אחרים מחליטים לחלוק ידע, וכל זאת בצורה בה הם אוהבים לכתוב (מדובר בבלוג, ומכאן סגנון הכתיבה היותר חופשי מאשר כתיבת מדריך טכני), וסגנון הכתיבה אותו הם מעדיפים ופיתחו עם הזמן.

כתיבה בעלת עומק
כתיבה עם עומק היא לא דבר מחייב, והרבה מהפוסטים שכתבתי אינם נכנסים לעומק הדברים, ובכל שורה תמצאו תיאור חוזר של הדבר או מידע נוסף למה שהזכרתי קודם, כאשר מעטים הפוסטים בהם אני נכנס לעומק הדברים ומציג לפניכם את מתחת לפני השטח.
כתיבה של עומק לא נגמרת בתיאור חוזר ונשנה של הדבר אותו אמרת קודם לכן, אלא כניסה אליו והסבר מפורט יותר, כאשר בין היתר אתה מרחיב את הנקודה, לעתים מבסס אותה, וכל זאת תוך יצירת קריאה שוטפת ומתמשכת אצל הגולש, כאשר הוא מרותק למסך ולא יכול להפסיק את הקריאה.

אכן, הדבר לא קל להשגה, ובלא מעט מקרים גולשים נוטים לקרוא ברפרוף או לעבור לפסקה יותר מעניינת כאשר התוכן נראה להם משעמם או חסר טעם (או במידה מסוימת חופר במקצת), ובכל זאת, אם הצלחתם להכניס את הגולש לעומק הדברים, הרי זה מבורך.

ממול לכתיבה בעלת העומק באה הכתיבה השטחית, זאת שמאפיינת את הבלוג, ומציגה את פני הדברים כפי שהם, וממשיכה הלאה בלי להיכנס להרבה דוגמאות, וכל זאת עם הרבה חן ומטרה להציג כמה שיותר מהתוכן ופחות לנמק ולהסביר אותו (טוב אם רוצים לקבוע עובדה בלי להיכנס לוויכוח עם גולשים בעקבות ההסבר שלה).

כתיבה הומוריסטית
אני חייב להגיד שבניגוד למה שנעשה פה בבלוג, אין הדבר גובל בכתיבה שטחית, וכבר ראיתי בלוגרים שכתבו בהומוריסטיות על בעיה מסוימת, וככל שנכנסים לתוך המשפט, כך הצחוק והלעג בכל משפט גדל, ועד מהרה מוצא הגולש את עצמו, באותם בלוגים, בשלל של בדיחות ותיאורים מצחיקים שמצליחים להעביר טוב להפליא את מטרת הכותב.

דוגמה לכתיבה הומוריסטית ניתן למצוא בכוס קפה (הבלוג של עידן סמית), שם צצים התיאורים המצחיקים מכל עבר, ותחת שלל הבדיחות הוא מספר מעט מאוד על מה שקורה, אבל המון על אותה חוויה.

כתיבה לא הומוריסטית יכולה לבוא תחת דיכאון עמוק (חוסך את הכסף על פסיכולוג), או בשביל להכניס גולש לתוך עמקי המאמר ולהתחבר אליו לפרטים הקטנים, וכך או כך, לעורר את הגולש ביתר רצינות ופחות לפנות לפאן הצחוק שבו.

תיאור, תיאורים ועוד תיאורים
אחד מהדברים המעניינים בבלוג הוא שאנשים מתארים את הדברים מנקודת מבטם, והרבה פעמים שימוש בתיאורים יכול להסביר לגולש יותר טוב את הכוונה (איך לא), כאשר ניתן להשתמש בשלל תיאורים שיבטאו מה שרצינו להעביר לגולשים.
תיאור יכול להתבטא בעזרת רגשות הכותב, בעזרת השוואה לדבר אחר, וכל דבר שחוזר על מה שנאמר קודם לכן, אבל ביתר פירוט.

תיאור טוב הוא זה שישאיר אצל הגולש את ההרגשה של הכותב באותו רגע, ויצליח לחבר את הגולש למאמר, בלי להתנשאות מאליו או להציג בדיחות פרטיות אותן הוא לא יבין.

הרחבה ומריחה OUT
כשכותבים במריחה במטרה לכתוב לעומק יותר מידי מגיעים לנקודה בה זה מעיק על הגולשים, ואינם יכולים לקרוא עוד, ולכן יש להיזהר בכמה אתם רוצים לתאר את אותו הדבר ולחזור על עצמכם, ועם זאת לא לחסוך כלום ממה שאתם חושבים.
בנוסף להגיד הרבה בלי להגיד כלום, ובלי לדבר על נושא מוגדר או להביא את הגולש לכך שהוא לא מבין את הפואנטה, גורם אצל הגולש לתחושה של בזבוז זמן, ולאכזבה מהקריאה.

כתיבה לסוג קהל מסוים
כתיבה לקהל יעד היא אחת העקרונות המעניינים יותר לטעמי, בגלל שניתן בקלות למשוך או לדחות אנשים בעת הקריאה כאשר סגנון הכתיבה פונה לקהל יעד.
בעוד תיאורים וכניסה לפרטים יותר קטנים מתאימה לקהל יעד של מבוגרים, ולאנשים ספציפיים שמחפשים את התוכן, כתיבה אינפורמטיבית ולפעמים שטחית במיוחד פונה לאנשים מזדמנים שמחפשים את התכלס.

דוגמה לפניה לקהל יעד מסוים הייתה בפוסט שלי "עובדים ולומדים - אל תצאו פראיירים", בו פניתי לקהל יעד של בני נוער שנכנסו כנראה מחיפוש מזדמן של מידע בנושא, או מחבר שאהב ושלח להם לינק, וכל הכתיבה נעשית בצורה דיי שטחית והומוריסטית, שפונה בדיוק לאותם בני נוער שמחפשים מידע ועם זאת מנסה ליצור הזדהות.
את המטרה השגתי? הסתבר לי שכן, ובעוד בני הנוער שלחו לי פידבקים טובים על אותו מאמר, קיבלתי ממבוגרים פידבקים שהחליטו לשאול לגילי ומה פתאום אני כותב בצורה כזאת, ומכאן שפגעתי בול בצורת הכתיבה הדרושה.

כתיבה לקהל יעד מסוים אינה מחייבת, ואדם יכול להתחבר לסגנון אחד או יותר, או לכתוב בכלליות למשהו שיפגע בקהל רחב יותר של אנשים, אבל לדעתי אדם שכותב בסגנון האהוב עליו ימצא תוצאות בדיוק כמו אדם שפנה לקהל יעד, וזה בגלל שקהל הקוראים שימצא לנכון לקרוא אותו אוהב כנראה את אותו סגנון כתיבה ומתחבר אליו.

כתיבה למישהו
כתיבה שלא נופלת רחוק מקהל היעד היא כתיבה למישהו, וזה בעצם התייחסות שלנו לקוראים, אם זה כל האנשים, אם זה מין מסוים אליו נפנה, ואם זה הרצון שלנו להתחבר לתודעה של הקורא ולגרום לו להרגיש חלק.

כאשר כותבים את המאמר וחושבים על מי אנחנו כותבים, בוחרים בדרך כלל את הפנייה אל הקוראים, אם זה כתיבה בגוף ראשון ולהפוך אותם לחלק מאיתנו בלי התייחסות לזכר או לנקבה, אם זה פנייה כללית בגוף שני בשביל לגרום להם רצון לשנות משהו או לגרום להם לפעולה ונקיטת עמדה, או התייחסות לאותם אנשים בגוף שלישי כדי לספר על משהו שלדעתך לא בסדר, בלי ליצור את אותה אי נעימות של פנייה ישירות.

פנייה בצורה מסוימת יכולה מאוד להשפיע על דעת הקורא ועל ההתחברות שלו לתוכן, וניתן לקבוע את הפנייה בהתאם למטרה.

כתיבת מדריכים - פחות רגשות?
כתיבת מדריכים לעתים דורשת מאיתנו ניתוק של הרגשות וכתיבה נורא טכנית, וזאת בשביל שכל דבר יתפרש נכונה, אבל זה לא מחייב לגרום לאנשים להשאיר את רגשותיהם בחוץ, ובכל זאת, אנחנו בני אדם.
כתיבת מדריך לא נופלת רחוק מאומנות הכתיבה, וכמה שנדבר בשפה יותר גבוהה, יותר פרטים טכניים ונחליט להיכנס לעומק של דבר אחד יותר, עדין אנחנו בני אדם שרוצים להביע את הרגשות והדעות, וזאת נוכל לעשות באמצעות שימוש במשפטים שנונים מידי פעם, או הכנסת דעה, ודוגמה יפה ניתן למצוא בזה בהרבה מדריכים שמוסיפים סוגרים ובתוכם את התוכן "לא מומלץ", שמביע את דעת הכותב, ואף לא פוגם באיכות הקריאה.

עם זאת להתחיל להריץ בדיחות באמצע המדריך עלול להתפרש לא נכון, וכתיבה לא מסודרת ולא מקצועית עלול לשדר אותו דבר על הכותב והמדריך, ולגרום לו להיתפס בעיני הקוראים כלא רציני כלל.

כתיבה למטרות קידום
אתרים רבים כותבים תוכן למטרות קידום, וניתן לזהות זאת על ידי מילים רבות שחוזרות על עצמן ומהוות בערך 7% מהתוכן במקרה הטוב, והרבה יותר במקרה הרע.
כתיבת האתר בהתאמה לקידום לטעמי לא צריך להשפיע יותר מידי על ההתנסחות, או על התוכן שיוצג, וניסיון לדחוף בכל פינה את הביטוי "כתיבת תוכן" או "אומנות הכתיבה" לשם השפעה על אחוז ההופעה של המילה בדף, עלול להביא לכך שגם אם הגולש ימצא את האתר, זה נורא יפריע לו בזמן הקריאה ויהיה מורגש בצורה קיצונית, ואז מהר מאוד הוא ימצא את עצמו מחפש אתר אחר בגלל שאינו מתחבר לתכנים אותם מצא באתרנו.

הפתרון הטוב ביותר למקרה הזה הוא כתיבה תוך כדי התחשבות בגולש כצעד הראשון, ורק כמטרה לאחר מכן חשיבה על קידום האתר במנועי החיפוש השונים, כי בכל זאת המטרה היא להופיע גבוה בתוצאות בשביל שיראו את התכנים שלנו, ולא רק בשביל עצם ההופעה.

הכותב עצמו - על מה הוא כותב
כמו שאמרתי קודם, הכותב יכול להיות כל אחד, ויכולות כתיבה אינן דבר בלתי ניתן להשגה, ומכאן שאין צורך לוותר במידה וכרגע הכתיבה משעממת, או שאתה לא יודע כיצד להמשיך לשורה הבאה, כי הדבר הרבה פעמים בא בטבעיות לאחר אימונים ולאחר שיהיה צורך בדבר (צורך שבא בדרך כלל מהרצון לכתוב).

הכותב צריך לדעת הרבה פעמים על מה הוא הולך לדבר במהלך הכתיבה כבר לפני כן, שכן לא נעים למצוא את עצמך עומד מול חלון ריק ומנסה לחשוב על מה אתה רוצה לכתוב, בדיוק מהסיבה שהכתיבה היא לא הכרח, ומכאן שהכי טוב לכתוב רק כאשר יש על מה, ואז גם יהיה יותר קל להביע את עצמך וליצור טקסט זורם הנעים לעיני הקורא.

בנוסף לכתוב בחיפזון על משהו מתוך רצון לדבר עליו וחוסר ברירה, עלול לפעמים להביא את התוצאה ההפוכה, כאשר התוכן לא יהיה ברור, ובטח שלא קריא, מה שאומר שאם רוצים להביע רגשות ודעות, לעתים שווה לנסות לשמר את התחושה של רצון הכתיבה וההרגשה הנוכחית לאחר כך, ולא כתיבה בלהט הרגע, תוך כנראה חוסר מודעות לתוצאה ולטקסט העומד מול העיניים.

חשיבה קדימה ועל התגלגלות האירועים
כבר הזכרתי שיש לדעת בגדול על מה הולכים לדבר טרם הכתיבה, ובכל זאת אדם שבא מוכן ויודע בדיוק מה הוא הולך לכתוב, עלול למצוא את עצמו בהשתלשלות והגבלות בזמן הכתיבה, וזאת משום שהוא רוצה לפתוח נושא, אך לא יודע איך לחבר אותו לנושא הבא.
לעומת המקרה הקודם, כאשר אדם בא ויודע בגדול על מה הוא הולך לדבר ויש לו נקודות כלליות, הוא יכול למצוא את עצמו ממשיך וממשיך כאשר בכל שורה הוא מוסיף שלל גוונים ותוכן, וזאת עם התגלגלות לשורה הבאה והמשך כתיבה רציף ומעניין.

תוכן שבא תוך כתיבה מאולתרת עלול לעתים להיות יותר זורם, בעיקר כאשר הכותב יודע מה הנושא המרכזי ומה הן הנקודות אליהן הוא רוצה להגיע, שכן כל הכתיבה נעשית תוך כדי הוספת מידע, וכל זאת בלי להתחיל להתפזר ולדבר על הנושא עליו הקורא לא בא כלל לקרוא.

עוד עצה בנשוא היא ההבנה שאם לא הולך, לא כותבים את אותו חלק, ועדיף לוותר על תוכן מסוים מאשר שישמע מאולץ או יפגע בזרימה של כתיבת וקריאת התוכן.

אומנות הכתיבה
אומנם אומנות הכתיבה היא דבר מולד אצל חלקנו, אבל זה לא הופך אותה לדבר בלתי ניתן להשגה, וככל שכותבים יותר כך לומדים יותר על סגנונות הכתיבה, על דרכים להביע את עצמך בכתב, על אלטרנטיבות נוספות לתוכן מסוים, והכי חשוב, לומדים על עצמך עוד קצת, דברים שמחוץ לשטח הכתיבה לא תמיד הייתה מגלה.

כתיבה מהנה.