כולנו אומרים את זה, כולנו נגיד את זה, אבל אף אחד כמעט לא באמת מתכוון לזה.
"אין לי זמן", "אני עסוק", "לא יכול עכשיו", כל אלו משפטים שמציינים את חוסר הזמן בו אנו נתקלים מתברר לעיתים קרובות, כאשר הרבה פעמים משפטים כאלו נאמרים כאשר אנו קוראים טקסט מעניין באינטרנט, או צופים בטלוויזיה.
מדיבור עם אנשים בזמן האחרון גיליתי שרובם מתלוננים על מחסור בזמן, אבל האם זה באמת כך?
טוב, כאשר החלטתי לבדוק ולעבור איתם על סדר היום ולייעל אותו, ככה שיהיה אפשר לפנות זמן, אבל כמה שזה תמוה גיליתי שלא רק שלאנשים בימינו לא חסר להם זמן, יש להם עודף, אותו הם מבזבזים על שטויות ודבירם קטנים שאמורים להראות עד כמה הם מותשים מלא לעשות דבר.
האם זה חייב להיות כך?
ממש לא, ואני מכיר אנשים עם מחסור בזמן שוויתרו על טלוויזיה ומחשב כי הם היו צריכים את הזמן, אז אנחנו שמוצאים זמן לדברים הפשוטים האלו ברור שיכולים לוותר על תוכנית מסויימת בשביל להיפגש עם חבר (מה שיכול להתגלות כהרבה יותר כייף), או לבצע את המוטל עלינו (במקרה שלי שיעורי בית, אצל המבוגרים זה יכול להיות לקחת את הילדים לחוג).
האם זה חייב להגביל אותנו?
אני מניח שלא, כי גם אלו שוויתרו על טלוויזיה ומחשב לא וויתרו על חוף ים מידי פעם או שבירת השגרה ויציאה לטיול, כי תעסוקה זה לא אמור להיות מתכון לצער וחוסר עשייה.
ולאלו שלא השתכנעו, ועדין קוראים את הפוסט במחשבה של "איזה שטויות, באמת אין לי זמן", צריכים לחשוב שוב כמה זמן יש להם, כי אם הם מצאו מספיק ממנו לדפדף בבלוגים ובין היתר לקרוא את הפוסט הזה, ברור שלא חסר להם.
המשך גלישה מהנה, חג שמח ושנה טובה.
בלוג בדימוס העוסק בבניית אתרים: קידוד אתרים, תכנות אתרים, עיצוב אתרים, מבנה האתר, צד לקוח וכדומה. בין היתר ניתן גם למצוא מאמרים על דברים נוספים הקשורים לנושאי המחשב והאינטרנט המגוונים.
יום שני, 29 בספטמבר 2008
יום שישי, 12 בספטמבר 2008
אומנות הכתיבה
פורסם על ידי
Itay Alon
אומנות הכתיבה היא אחת מהאומניות העתיקות יותר, בה אנשים לא משתמשים בצבע ומכחול כדי להביע את דעתם ורגשותיהם, ומתחילים להשתמש במילים כדי להביע רצונות, דעות והשקפות עולם, כאשר השימוש באומנות זו אינו סוד נחבא של כת סודית, ונמצא בהישג ידם של כל האנשים, וכמו כל דבר אחר בחיים, לחלק הדבר יבוא בטבעיות כאילו הם עושים זאת שנים רבות, וחלק יאלצו לרכוש את המיומנות הזאת כמו שרכשו כל דבר אחר.
כתיבת בלוג
בבלוג אנשים מביעים את רצונותיהם והשקפותיהם, משתפים חוויות והרבה מהפעמים הדבר נעשה באמצעות מילים, דבר שמקשר את הכתיבה בבלוג באופן ישיר לאותה אומנות.
כתיבה בבלוג היא לא דבר שבנאדם כופה על עצמו, והגישה של אני מוציא פוסט כל שני ושישי שהייתה לי בעבר השתנתה שהבנתי את זה, בגלל שכתיבה בבלוג זה דבר רציני שדורש מחשבה ורצון, ולא בגלל צורך כלשהו, מלבד צורך אחד שבו משתמשים בכתיבת בלוג: הצורך להביע את עצמך.
הרבה אנשים מביעים את עצמם בבלוגים וכותבים על החיים שלהם, בעוד אחרים מחליטים לחלוק ידע, וכל זאת בצורה בה הם אוהבים לכתוב (מדובר בבלוג, ומכאן סגנון הכתיבה היותר חופשי מאשר כתיבת מדריך טכני), וסגנון הכתיבה אותו הם מעדיפים ופיתחו עם הזמן.
כתיבה בעלת עומק
כתיבה עם עומק היא לא דבר מחייב, והרבה מהפוסטים שכתבתי אינם נכנסים לעומק הדברים, ובכל שורה תמצאו תיאור חוזר של הדבר או מידע נוסף למה שהזכרתי קודם, כאשר מעטים הפוסטים בהם אני נכנס לעומק הדברים ומציג לפניכם את מתחת לפני השטח.
כתיבה של עומק לא נגמרת בתיאור חוזר ונשנה של הדבר אותו אמרת קודם לכן, אלא כניסה אליו והסבר מפורט יותר, כאשר בין היתר אתה מרחיב את הנקודה, לעתים מבסס אותה, וכל זאת תוך יצירת קריאה שוטפת ומתמשכת אצל הגולש, כאשר הוא מרותק למסך ולא יכול להפסיק את הקריאה.
אכן, הדבר לא קל להשגה, ובלא מעט מקרים גולשים נוטים לקרוא ברפרוף או לעבור לפסקה יותר מעניינת כאשר התוכן נראה להם משעמם או חסר טעם (או במידה מסוימת חופר במקצת), ובכל זאת, אם הצלחתם להכניס את הגולש לעומק הדברים, הרי זה מבורך.
ממול לכתיבה בעלת העומק באה הכתיבה השטחית, זאת שמאפיינת את הבלוג, ומציגה את פני הדברים כפי שהם, וממשיכה הלאה בלי להיכנס להרבה דוגמאות, וכל זאת עם הרבה חן ומטרה להציג כמה שיותר מהתוכן ופחות לנמק ולהסביר אותו (טוב אם רוצים לקבוע עובדה בלי להיכנס לוויכוח עם גולשים בעקבות ההסבר שלה).
כתיבה הומוריסטית
אני חייב להגיד שבניגוד למה שנעשה פה בבלוג, אין הדבר גובל בכתיבה שטחית, וכבר ראיתי בלוגרים שכתבו בהומוריסטיות על בעיה מסוימת, וככל שנכנסים לתוך המשפט, כך הצחוק והלעג בכל משפט גדל, ועד מהרה מוצא הגולש את עצמו, באותם בלוגים, בשלל של בדיחות ותיאורים מצחיקים שמצליחים להעביר טוב להפליא את מטרת הכותב.
דוגמה לכתיבה הומוריסטית ניתן למצוא בכוס קפה (הבלוג של עידן סמית), שם צצים התיאורים המצחיקים מכל עבר, ותחת שלל הבדיחות הוא מספר מעט מאוד על מה שקורה, אבל המון על אותה חוויה.
כתיבה לא הומוריסטית יכולה לבוא תחת דיכאון עמוק (חוסך את הכסף על פסיכולוג), או בשביל להכניס גולש לתוך עמקי המאמר ולהתחבר אליו לפרטים הקטנים, וכך או כך, לעורר את הגולש ביתר רצינות ופחות לפנות לפאן הצחוק שבו.
תיאור, תיאורים ועוד תיאורים
אחד מהדברים המעניינים בבלוג הוא שאנשים מתארים את הדברים מנקודת מבטם, והרבה פעמים שימוש בתיאורים יכול להסביר לגולש יותר טוב את הכוונה (איך לא), כאשר ניתן להשתמש בשלל תיאורים שיבטאו מה שרצינו להעביר לגולשים.
תיאור יכול להתבטא בעזרת רגשות הכותב, בעזרת השוואה לדבר אחר, וכל דבר שחוזר על מה שנאמר קודם לכן, אבל ביתר פירוט.
תיאור טוב הוא זה שישאיר אצל הגולש את ההרגשה של הכותב באותו רגע, ויצליח לחבר את הגולש למאמר, בלי להתנשאות מאליו או להציג בדיחות פרטיות אותן הוא לא יבין.
הרחבה ומריחה OUT
כשכותבים במריחה במטרה לכתוב לעומק יותר מידי מגיעים לנקודה בה זה מעיק על הגולשים, ואינם יכולים לקרוא עוד, ולכן יש להיזהר בכמה אתם רוצים לתאר את אותו הדבר ולחזור על עצמכם, ועם זאת לא לחסוך כלום ממה שאתם חושבים.
בנוסף להגיד הרבה בלי להגיד כלום, ובלי לדבר על נושא מוגדר או להביא את הגולש לכך שהוא לא מבין את הפואנטה, גורם אצל הגולש לתחושה של בזבוז זמן, ולאכזבה מהקריאה.
כתיבה לסוג קהל מסוים
כתיבה לקהל יעד היא אחת העקרונות המעניינים יותר לטעמי, בגלל שניתן בקלות למשוך או לדחות אנשים בעת הקריאה כאשר סגנון הכתיבה פונה לקהל יעד.
בעוד תיאורים וכניסה לפרטים יותר קטנים מתאימה לקהל יעד של מבוגרים, ולאנשים ספציפיים שמחפשים את התוכן, כתיבה אינפורמטיבית ולפעמים שטחית במיוחד פונה לאנשים מזדמנים שמחפשים את התכלס.
דוגמה לפניה לקהל יעד מסוים הייתה בפוסט שלי "עובדים ולומדים - אל תצאו פראיירים", בו פניתי לקהל יעד של בני נוער שנכנסו כנראה מחיפוש מזדמן של מידע בנושא, או מחבר שאהב ושלח להם לינק, וכל הכתיבה נעשית בצורה דיי שטחית והומוריסטית, שפונה בדיוק לאותם בני נוער שמחפשים מידע ועם זאת מנסה ליצור הזדהות.
את המטרה השגתי? הסתבר לי שכן, ובעוד בני הנוער שלחו לי פידבקים טובים על אותו מאמר, קיבלתי ממבוגרים פידבקים שהחליטו לשאול לגילי ומה פתאום אני כותב בצורה כזאת, ומכאן שפגעתי בול בצורת הכתיבה הדרושה.
כתיבה לקהל יעד מסוים אינה מחייבת, ואדם יכול להתחבר לסגנון אחד או יותר, או לכתוב בכלליות למשהו שיפגע בקהל רחב יותר של אנשים, אבל לדעתי אדם שכותב בסגנון האהוב עליו ימצא תוצאות בדיוק כמו אדם שפנה לקהל יעד, וזה בגלל שקהל הקוראים שימצא לנכון לקרוא אותו אוהב כנראה את אותו סגנון כתיבה ומתחבר אליו.
כתיבה למישהו
כתיבה שלא נופלת רחוק מקהל היעד היא כתיבה למישהו, וזה בעצם התייחסות שלנו לקוראים, אם זה כל האנשים, אם זה מין מסוים אליו נפנה, ואם זה הרצון שלנו להתחבר לתודעה של הקורא ולגרום לו להרגיש חלק.
כאשר כותבים את המאמר וחושבים על מי אנחנו כותבים, בוחרים בדרך כלל את הפנייה אל הקוראים, אם זה כתיבה בגוף ראשון ולהפוך אותם לחלק מאיתנו בלי התייחסות לזכר או לנקבה, אם זה פנייה כללית בגוף שני בשביל לגרום להם רצון לשנות משהו או לגרום להם לפעולה ונקיטת עמדה, או התייחסות לאותם אנשים בגוף שלישי כדי לספר על משהו שלדעתך לא בסדר, בלי ליצור את אותה אי נעימות של פנייה ישירות.
פנייה בצורה מסוימת יכולה מאוד להשפיע על דעת הקורא ועל ההתחברות שלו לתוכן, וניתן לקבוע את הפנייה בהתאם למטרה.
כתיבת מדריכים - פחות רגשות?
כתיבת מדריכים לעתים דורשת מאיתנו ניתוק של הרגשות וכתיבה נורא טכנית, וזאת בשביל שכל דבר יתפרש נכונה, אבל זה לא מחייב לגרום לאנשים להשאיר את רגשותיהם בחוץ, ובכל זאת, אנחנו בני אדם.
כתיבת מדריך לא נופלת רחוק מאומנות הכתיבה, וכמה שנדבר בשפה יותר גבוהה, יותר פרטים טכניים ונחליט להיכנס לעומק של דבר אחד יותר, עדין אנחנו בני אדם שרוצים להביע את הרגשות והדעות, וזאת נוכל לעשות באמצעות שימוש במשפטים שנונים מידי פעם, או הכנסת דעה, ודוגמה יפה ניתן למצוא בזה בהרבה מדריכים שמוסיפים סוגרים ובתוכם את התוכן "לא מומלץ", שמביע את דעת הכותב, ואף לא פוגם באיכות הקריאה.
עם זאת להתחיל להריץ בדיחות באמצע המדריך עלול להתפרש לא נכון, וכתיבה לא מסודרת ולא מקצועית עלול לשדר אותו דבר על הכותב והמדריך, ולגרום לו להיתפס בעיני הקוראים כלא רציני כלל.
כתיבה למטרות קידום
אתרים רבים כותבים תוכן למטרות קידום, וניתן לזהות זאת על ידי מילים רבות שחוזרות על עצמן ומהוות בערך 7% מהתוכן במקרה הטוב, והרבה יותר במקרה הרע.
כתיבת האתר בהתאמה לקידום לטעמי לא צריך להשפיע יותר מידי על ההתנסחות, או על התוכן שיוצג, וניסיון לדחוף בכל פינה את הביטוי "כתיבת תוכן" או "אומנות הכתיבה" לשם השפעה על אחוז ההופעה של המילה בדף, עלול להביא לכך שגם אם הגולש ימצא את האתר, זה נורא יפריע לו בזמן הקריאה ויהיה מורגש בצורה קיצונית, ואז מהר מאוד הוא ימצא את עצמו מחפש אתר אחר בגלל שאינו מתחבר לתכנים אותם מצא באתרנו.
הפתרון הטוב ביותר למקרה הזה הוא כתיבה תוך כדי התחשבות בגולש כצעד הראשון, ורק כמטרה לאחר מכן חשיבה על קידום האתר במנועי החיפוש השונים, כי בכל זאת המטרה היא להופיע גבוה בתוצאות בשביל שיראו את התכנים שלנו, ולא רק בשביל עצם ההופעה.
הכותב עצמו - על מה הוא כותב
כמו שאמרתי קודם, הכותב יכול להיות כל אחד, ויכולות כתיבה אינן דבר בלתי ניתן להשגה, ומכאן שאין צורך לוותר במידה וכרגע הכתיבה משעממת, או שאתה לא יודע כיצד להמשיך לשורה הבאה, כי הדבר הרבה פעמים בא בטבעיות לאחר אימונים ולאחר שיהיה צורך בדבר (צורך שבא בדרך כלל מהרצון לכתוב).
הכותב צריך לדעת הרבה פעמים על מה הוא הולך לדבר במהלך הכתיבה כבר לפני כן, שכן לא נעים למצוא את עצמך עומד מול חלון ריק ומנסה לחשוב על מה אתה רוצה לכתוב, בדיוק מהסיבה שהכתיבה היא לא הכרח, ומכאן שהכי טוב לכתוב רק כאשר יש על מה, ואז גם יהיה יותר קל להביע את עצמך וליצור טקסט זורם הנעים לעיני הקורא.
בנוסף לכתוב בחיפזון על משהו מתוך רצון לדבר עליו וחוסר ברירה, עלול לפעמים להביא את התוצאה ההפוכה, כאשר התוכן לא יהיה ברור, ובטח שלא קריא, מה שאומר שאם רוצים להביע רגשות ודעות, לעתים שווה לנסות לשמר את התחושה של רצון הכתיבה וההרגשה הנוכחית לאחר כך, ולא כתיבה בלהט הרגע, תוך כנראה חוסר מודעות לתוצאה ולטקסט העומד מול העיניים.
חשיבה קדימה ועל התגלגלות האירועים
כבר הזכרתי שיש לדעת בגדול על מה הולכים לדבר טרם הכתיבה, ובכל זאת אדם שבא מוכן ויודע בדיוק מה הוא הולך לכתוב, עלול למצוא את עצמו בהשתלשלות והגבלות בזמן הכתיבה, וזאת משום שהוא רוצה לפתוח נושא, אך לא יודע איך לחבר אותו לנושא הבא.
לעומת המקרה הקודם, כאשר אדם בא ויודע בגדול על מה הוא הולך לדבר ויש לו נקודות כלליות, הוא יכול למצוא את עצמו ממשיך וממשיך כאשר בכל שורה הוא מוסיף שלל גוונים ותוכן, וזאת עם התגלגלות לשורה הבאה והמשך כתיבה רציף ומעניין.
תוכן שבא תוך כתיבה מאולתרת עלול לעתים להיות יותר זורם, בעיקר כאשר הכותב יודע מה הנושא המרכזי ומה הן הנקודות אליהן הוא רוצה להגיע, שכן כל הכתיבה נעשית תוך כדי הוספת מידע, וכל זאת בלי להתחיל להתפזר ולדבר על הנושא עליו הקורא לא בא כלל לקרוא.
עוד עצה בנשוא היא ההבנה שאם לא הולך, לא כותבים את אותו חלק, ועדיף לוותר על תוכן מסוים מאשר שישמע מאולץ או יפגע בזרימה של כתיבת וקריאת התוכן.
אומנות הכתיבה
אומנם אומנות הכתיבה היא דבר מולד אצל חלקנו, אבל זה לא הופך אותה לדבר בלתי ניתן להשגה, וככל שכותבים יותר כך לומדים יותר על סגנונות הכתיבה, על דרכים להביע את עצמך בכתב, על אלטרנטיבות נוספות לתוכן מסוים, והכי חשוב, לומדים על עצמך עוד קצת, דברים שמחוץ לשטח הכתיבה לא תמיד הייתה מגלה.
כתיבה מהנה.
כתיבת בלוג
בבלוג אנשים מביעים את רצונותיהם והשקפותיהם, משתפים חוויות והרבה מהפעמים הדבר נעשה באמצעות מילים, דבר שמקשר את הכתיבה בבלוג באופן ישיר לאותה אומנות.
כתיבה בבלוג היא לא דבר שבנאדם כופה על עצמו, והגישה של אני מוציא פוסט כל שני ושישי שהייתה לי בעבר השתנתה שהבנתי את זה, בגלל שכתיבה בבלוג זה דבר רציני שדורש מחשבה ורצון, ולא בגלל צורך כלשהו, מלבד צורך אחד שבו משתמשים בכתיבת בלוג: הצורך להביע את עצמך.
הרבה אנשים מביעים את עצמם בבלוגים וכותבים על החיים שלהם, בעוד אחרים מחליטים לחלוק ידע, וכל זאת בצורה בה הם אוהבים לכתוב (מדובר בבלוג, ומכאן סגנון הכתיבה היותר חופשי מאשר כתיבת מדריך טכני), וסגנון הכתיבה אותו הם מעדיפים ופיתחו עם הזמן.
כתיבה בעלת עומק
כתיבה עם עומק היא לא דבר מחייב, והרבה מהפוסטים שכתבתי אינם נכנסים לעומק הדברים, ובכל שורה תמצאו תיאור חוזר של הדבר או מידע נוסף למה שהזכרתי קודם, כאשר מעטים הפוסטים בהם אני נכנס לעומק הדברים ומציג לפניכם את מתחת לפני השטח.
כתיבה של עומק לא נגמרת בתיאור חוזר ונשנה של הדבר אותו אמרת קודם לכן, אלא כניסה אליו והסבר מפורט יותר, כאשר בין היתר אתה מרחיב את הנקודה, לעתים מבסס אותה, וכל זאת תוך יצירת קריאה שוטפת ומתמשכת אצל הגולש, כאשר הוא מרותק למסך ולא יכול להפסיק את הקריאה.
אכן, הדבר לא קל להשגה, ובלא מעט מקרים גולשים נוטים לקרוא ברפרוף או לעבור לפסקה יותר מעניינת כאשר התוכן נראה להם משעמם או חסר טעם (או במידה מסוימת חופר במקצת), ובכל זאת, אם הצלחתם להכניס את הגולש לעומק הדברים, הרי זה מבורך.
ממול לכתיבה בעלת העומק באה הכתיבה השטחית, זאת שמאפיינת את הבלוג, ומציגה את פני הדברים כפי שהם, וממשיכה הלאה בלי להיכנס להרבה דוגמאות, וכל זאת עם הרבה חן ומטרה להציג כמה שיותר מהתוכן ופחות לנמק ולהסביר אותו (טוב אם רוצים לקבוע עובדה בלי להיכנס לוויכוח עם גולשים בעקבות ההסבר שלה).
כתיבה הומוריסטית
אני חייב להגיד שבניגוד למה שנעשה פה בבלוג, אין הדבר גובל בכתיבה שטחית, וכבר ראיתי בלוגרים שכתבו בהומוריסטיות על בעיה מסוימת, וככל שנכנסים לתוך המשפט, כך הצחוק והלעג בכל משפט גדל, ועד מהרה מוצא הגולש את עצמו, באותם בלוגים, בשלל של בדיחות ותיאורים מצחיקים שמצליחים להעביר טוב להפליא את מטרת הכותב.
דוגמה לכתיבה הומוריסטית ניתן למצוא בכוס קפה (הבלוג של עידן סמית), שם צצים התיאורים המצחיקים מכל עבר, ותחת שלל הבדיחות הוא מספר מעט מאוד על מה שקורה, אבל המון על אותה חוויה.
כתיבה לא הומוריסטית יכולה לבוא תחת דיכאון עמוק (חוסך את הכסף על פסיכולוג), או בשביל להכניס גולש לתוך עמקי המאמר ולהתחבר אליו לפרטים הקטנים, וכך או כך, לעורר את הגולש ביתר רצינות ופחות לפנות לפאן הצחוק שבו.
תיאור, תיאורים ועוד תיאורים
אחד מהדברים המעניינים בבלוג הוא שאנשים מתארים את הדברים מנקודת מבטם, והרבה פעמים שימוש בתיאורים יכול להסביר לגולש יותר טוב את הכוונה (איך לא), כאשר ניתן להשתמש בשלל תיאורים שיבטאו מה שרצינו להעביר לגולשים.
תיאור יכול להתבטא בעזרת רגשות הכותב, בעזרת השוואה לדבר אחר, וכל דבר שחוזר על מה שנאמר קודם לכן, אבל ביתר פירוט.
תיאור טוב הוא זה שישאיר אצל הגולש את ההרגשה של הכותב באותו רגע, ויצליח לחבר את הגולש למאמר, בלי להתנשאות מאליו או להציג בדיחות פרטיות אותן הוא לא יבין.
הרחבה ומריחה OUT
כשכותבים במריחה במטרה לכתוב לעומק יותר מידי מגיעים לנקודה בה זה מעיק על הגולשים, ואינם יכולים לקרוא עוד, ולכן יש להיזהר בכמה אתם רוצים לתאר את אותו הדבר ולחזור על עצמכם, ועם זאת לא לחסוך כלום ממה שאתם חושבים.
בנוסף להגיד הרבה בלי להגיד כלום, ובלי לדבר על נושא מוגדר או להביא את הגולש לכך שהוא לא מבין את הפואנטה, גורם אצל הגולש לתחושה של בזבוז זמן, ולאכזבה מהקריאה.
כתיבה לסוג קהל מסוים
כתיבה לקהל יעד היא אחת העקרונות המעניינים יותר לטעמי, בגלל שניתן בקלות למשוך או לדחות אנשים בעת הקריאה כאשר סגנון הכתיבה פונה לקהל יעד.
בעוד תיאורים וכניסה לפרטים יותר קטנים מתאימה לקהל יעד של מבוגרים, ולאנשים ספציפיים שמחפשים את התוכן, כתיבה אינפורמטיבית ולפעמים שטחית במיוחד פונה לאנשים מזדמנים שמחפשים את התכלס.
דוגמה לפניה לקהל יעד מסוים הייתה בפוסט שלי "עובדים ולומדים - אל תצאו פראיירים", בו פניתי לקהל יעד של בני נוער שנכנסו כנראה מחיפוש מזדמן של מידע בנושא, או מחבר שאהב ושלח להם לינק, וכל הכתיבה נעשית בצורה דיי שטחית והומוריסטית, שפונה בדיוק לאותם בני נוער שמחפשים מידע ועם זאת מנסה ליצור הזדהות.
את המטרה השגתי? הסתבר לי שכן, ובעוד בני הנוער שלחו לי פידבקים טובים על אותו מאמר, קיבלתי ממבוגרים פידבקים שהחליטו לשאול לגילי ומה פתאום אני כותב בצורה כזאת, ומכאן שפגעתי בול בצורת הכתיבה הדרושה.
כתיבה לקהל יעד מסוים אינה מחייבת, ואדם יכול להתחבר לסגנון אחד או יותר, או לכתוב בכלליות למשהו שיפגע בקהל רחב יותר של אנשים, אבל לדעתי אדם שכותב בסגנון האהוב עליו ימצא תוצאות בדיוק כמו אדם שפנה לקהל יעד, וזה בגלל שקהל הקוראים שימצא לנכון לקרוא אותו אוהב כנראה את אותו סגנון כתיבה ומתחבר אליו.
כתיבה למישהו
כתיבה שלא נופלת רחוק מקהל היעד היא כתיבה למישהו, וזה בעצם התייחסות שלנו לקוראים, אם זה כל האנשים, אם זה מין מסוים אליו נפנה, ואם זה הרצון שלנו להתחבר לתודעה של הקורא ולגרום לו להרגיש חלק.
כאשר כותבים את המאמר וחושבים על מי אנחנו כותבים, בוחרים בדרך כלל את הפנייה אל הקוראים, אם זה כתיבה בגוף ראשון ולהפוך אותם לחלק מאיתנו בלי התייחסות לזכר או לנקבה, אם זה פנייה כללית בגוף שני בשביל לגרום להם רצון לשנות משהו או לגרום להם לפעולה ונקיטת עמדה, או התייחסות לאותם אנשים בגוף שלישי כדי לספר על משהו שלדעתך לא בסדר, בלי ליצור את אותה אי נעימות של פנייה ישירות.
פנייה בצורה מסוימת יכולה מאוד להשפיע על דעת הקורא ועל ההתחברות שלו לתוכן, וניתן לקבוע את הפנייה בהתאם למטרה.
כתיבת מדריכים - פחות רגשות?
כתיבת מדריכים לעתים דורשת מאיתנו ניתוק של הרגשות וכתיבה נורא טכנית, וזאת בשביל שכל דבר יתפרש נכונה, אבל זה לא מחייב לגרום לאנשים להשאיר את רגשותיהם בחוץ, ובכל זאת, אנחנו בני אדם.
כתיבת מדריך לא נופלת רחוק מאומנות הכתיבה, וכמה שנדבר בשפה יותר גבוהה, יותר פרטים טכניים ונחליט להיכנס לעומק של דבר אחד יותר, עדין אנחנו בני אדם שרוצים להביע את הרגשות והדעות, וזאת נוכל לעשות באמצעות שימוש במשפטים שנונים מידי פעם, או הכנסת דעה, ודוגמה יפה ניתן למצוא בזה בהרבה מדריכים שמוסיפים סוגרים ובתוכם את התוכן "לא מומלץ", שמביע את דעת הכותב, ואף לא פוגם באיכות הקריאה.
עם זאת להתחיל להריץ בדיחות באמצע המדריך עלול להתפרש לא נכון, וכתיבה לא מסודרת ולא מקצועית עלול לשדר אותו דבר על הכותב והמדריך, ולגרום לו להיתפס בעיני הקוראים כלא רציני כלל.
כתיבה למטרות קידום
אתרים רבים כותבים תוכן למטרות קידום, וניתן לזהות זאת על ידי מילים רבות שחוזרות על עצמן ומהוות בערך 7% מהתוכן במקרה הטוב, והרבה יותר במקרה הרע.
כתיבת האתר בהתאמה לקידום לטעמי לא צריך להשפיע יותר מידי על ההתנסחות, או על התוכן שיוצג, וניסיון לדחוף בכל פינה את הביטוי "כתיבת תוכן" או "אומנות הכתיבה" לשם השפעה על אחוז ההופעה של המילה בדף, עלול להביא לכך שגם אם הגולש ימצא את האתר, זה נורא יפריע לו בזמן הקריאה ויהיה מורגש בצורה קיצונית, ואז מהר מאוד הוא ימצא את עצמו מחפש אתר אחר בגלל שאינו מתחבר לתכנים אותם מצא באתרנו.
הפתרון הטוב ביותר למקרה הזה הוא כתיבה תוך כדי התחשבות בגולש כצעד הראשון, ורק כמטרה לאחר מכן חשיבה על קידום האתר במנועי החיפוש השונים, כי בכל זאת המטרה היא להופיע גבוה בתוצאות בשביל שיראו את התכנים שלנו, ולא רק בשביל עצם ההופעה.
הכותב עצמו - על מה הוא כותב
כמו שאמרתי קודם, הכותב יכול להיות כל אחד, ויכולות כתיבה אינן דבר בלתי ניתן להשגה, ומכאן שאין צורך לוותר במידה וכרגע הכתיבה משעממת, או שאתה לא יודע כיצד להמשיך לשורה הבאה, כי הדבר הרבה פעמים בא בטבעיות לאחר אימונים ולאחר שיהיה צורך בדבר (צורך שבא בדרך כלל מהרצון לכתוב).
הכותב צריך לדעת הרבה פעמים על מה הוא הולך לדבר במהלך הכתיבה כבר לפני כן, שכן לא נעים למצוא את עצמך עומד מול חלון ריק ומנסה לחשוב על מה אתה רוצה לכתוב, בדיוק מהסיבה שהכתיבה היא לא הכרח, ומכאן שהכי טוב לכתוב רק כאשר יש על מה, ואז גם יהיה יותר קל להביע את עצמך וליצור טקסט זורם הנעים לעיני הקורא.
בנוסף לכתוב בחיפזון על משהו מתוך רצון לדבר עליו וחוסר ברירה, עלול לפעמים להביא את התוצאה ההפוכה, כאשר התוכן לא יהיה ברור, ובטח שלא קריא, מה שאומר שאם רוצים להביע רגשות ודעות, לעתים שווה לנסות לשמר את התחושה של רצון הכתיבה וההרגשה הנוכחית לאחר כך, ולא כתיבה בלהט הרגע, תוך כנראה חוסר מודעות לתוצאה ולטקסט העומד מול העיניים.
חשיבה קדימה ועל התגלגלות האירועים
כבר הזכרתי שיש לדעת בגדול על מה הולכים לדבר טרם הכתיבה, ובכל זאת אדם שבא מוכן ויודע בדיוק מה הוא הולך לכתוב, עלול למצוא את עצמו בהשתלשלות והגבלות בזמן הכתיבה, וזאת משום שהוא רוצה לפתוח נושא, אך לא יודע איך לחבר אותו לנושא הבא.
לעומת המקרה הקודם, כאשר אדם בא ויודע בגדול על מה הוא הולך לדבר ויש לו נקודות כלליות, הוא יכול למצוא את עצמו ממשיך וממשיך כאשר בכל שורה הוא מוסיף שלל גוונים ותוכן, וזאת עם התגלגלות לשורה הבאה והמשך כתיבה רציף ומעניין.
תוכן שבא תוך כתיבה מאולתרת עלול לעתים להיות יותר זורם, בעיקר כאשר הכותב יודע מה הנושא המרכזי ומה הן הנקודות אליהן הוא רוצה להגיע, שכן כל הכתיבה נעשית תוך כדי הוספת מידע, וכל זאת בלי להתחיל להתפזר ולדבר על הנושא עליו הקורא לא בא כלל לקרוא.
עוד עצה בנשוא היא ההבנה שאם לא הולך, לא כותבים את אותו חלק, ועדיף לוותר על תוכן מסוים מאשר שישמע מאולץ או יפגע בזרימה של כתיבת וקריאת התוכן.
אומנות הכתיבה
אומנם אומנות הכתיבה היא דבר מולד אצל חלקנו, אבל זה לא הופך אותה לדבר בלתי ניתן להשגה, וככל שכותבים יותר כך לומדים יותר על סגנונות הכתיבה, על דרכים להביע את עצמך בכתב, על אלטרנטיבות נוספות לתוכן מסוים, והכי חשוב, לומדים על עצמך עוד קצת, דברים שמחוץ לשטח הכתיבה לא תמיד הייתה מגלה.
כתיבה מהנה.
יום ראשון, 7 בספטמבר 2008
עובדים ולומדים - אל תצאו פראיירים
פורסם על ידי
Itay Alon
אף פעם לא תשמעו תלמיד שאומר כמה זה טוב, ואני כנראה לא אהיה הראשון, אבל אם חושבים על זה יש לתלמידים היתרון עצום שלמבוגרים אין (ולא טורחים להפסיק לקטר על זה): יש לנו זמן (!), גם אם נראה שזה גובל בשקר, אבל כמה פעמים אמרנו אין זמן ולמעשה ישבנו עם חבר וראינו טלוויזיה?
אז כן, אין לנו חשבון חשמל, אין לנו שכר דירה, וכסף תמיד אפשר לבקש מסבא וסבתא, ובכל זאת הרבה פעמים אנחנו מחליטים לעבוד ולקבל כסף, כדי שתמיד נוכל לבזבז אותו בכייף על משהו (אף אחד לא באמת חוסך את זה לעתיד, כמו שאמרתי, יש לנו זמן).
*בהשראת המאמר טיפים לעבודה ולימודים ביחד*
ההורים לא רוצים לתת לי כסף לג'ינס!
כן, סביר להניח שכרגע הגעת לקו האדום אצל ההורים, במדיה והיה כזה, והחלטת לחפש עבודה, אם זה בשביל לקנות ג'ינס חדש, חולצה יפה, או סתם בשביל להסתובב בין חנויות נעליים, אבל החלטת שאתה זקוק לו, צריך אותו, ואין מצב שתוציא מההורים עוד גרוש בזמן הקרוב, זה בהחלט זמן טוב לשקול לעבוד.
ולמען אלו שהתבאסו, גם כסף לרישיון או למשלחת לפולין זאת מטרה בהחלט נעלה בשביל לעבוד, אז הגיע הזמן לאסוף את עצמנו ולבחור מקום עבודה.
עבודה במקומות מסודרים - שלא ירמאו אותכם
כן, רבים מאיתנו בחרו לעמוד בקופה באיזה סניף מקדונלדס ולהקריא למיקרופון את ההזמנות למרות שזה בדיוק עניין של שניה להסתובב ולהגיד לאדם שמאחוריך מה הם בדיקו רוצים בלי שהוא יצטרך לנחש מה נאמר במיקרופון בעל האיכות הירודה.
בכל מקרה בלי קשר לאיפה שאתה עובד אל תצא פראייר: חיביים לשלם לך (!) את המינימום לפחות (אתם מוזמנים לבקש את הכרטיס המגניב שמחתימים את בעלי העסק מלשכת התעסוקה לנוער, כתוב שמה מידע בנושא).
אין דבר כזה זמן התנסות ללא תשלום, אין דבר כזה פגישות הכנה בלי תשלום, ואין דבר כזה שאתה צריך לממן לעצמך את הנסיעות (עד סכום מסויים).
עבודה עצמאית - לא חייבת לגבול בבלאגן
קודם כל שום דבר לא אמור להיות לכם בוער, ומקום עבודה במשרדי עזריאלי לא נראה יותר טוב בקורות החיים בעתיד, כי למי באמת אכפת מה עשיתם בגיל 16, ובדר"כ זה יגמר בריפרוף קל אם לא יסדת איזה חברה כמו גוגל או מייקרוסופט (ורובנו לא עושים את זה ביום יום), ומכאן שלעבוד במשרד במקום מסודר לא תמיד אופצייה, בעיקר אם זה עלול לסכן את הציונים שלנו (או כשזה רחוק מידי מאיתנו).
כעת שהחלטנו שאנחנו עובדים עצמאית, אפשר להתקם.
שעות עבודה - זמן זה כסף!
למרות שנהוג להעריך את סכום העבודה, הרבה פעמים אנשים אומרים לעצמם במתכון קבוע לכאב ראש שאם זה מערכת סקרים זה בטח לא שווה יותר מ-150 שקל, אז תנו לי לחדש לכם: אתם לא חייבים לעבוד בצורה כזאת!
למה משלמים לאדם שעובד במקום מסודר עבור שעות ואתם תעבדו על פי סכום גלובאלי? לא נראה לכם קצת לא הגיוני?
הפתרון לעניין הוא פשוט לדעת כמה אתם שווים, ולסכם עם הלקוחות שאתם לוקחים פאר שעה (עדין תאלצו להעריך כמה שעות אתם עובדים, אבל ככה הסכום שתקבלו לא יהיה גובל בסכום גלובאלי בכל מצב), כאשר להעריך כמה אתם שווים לשעה זה בהחלט המפתח כאן.
תמיד יש שינויים, לא יצא לי להיתקל בלקוח מרוצה, או שלא עלה לו רעיון גאוני לראש (למרות שזה נשמע הדבר הכי אבסורדי שיש), אז חסכו לעצמכם מאמץ ואל תתווכחו, כי הלקוח צודק, בעיקר אם הוא מחזיק בכסף שאמור לממן לכם את משחק ה-Wii החדש שיצא לחנויות שלשום, אבל יחד עם זאת תדאגו ליידע אותו שהזמן של השינויים והתיקונים של אחרי הוא חלק בלתי נפרד מהמשכורת שלכם, וזה כנראה יעלה לו.
חוזים? בשביל מה?
חוזים זה דבר מעולה, ניתן להחתים בנאדם על חוזה והוא יהיה חייב לשלם לכם, ואם הוא לא ישלם, בית המשפט יכיר בחוזה בכל מקרה ויחייב אותו (ויחד עם זה שאתם קטינים יש לכם סיכוי טוב לקבל את הכסף, רק תשתדלו לא לעשות יותר מידי כאב ראש לשופט בבית המשפט).
אם אתם מתבקשים לחתום על חוזה בשביל משהו שאתם מכינים לחברה (מזל טוב דרך אגב, לא קל לתפוס חברה ברשת, בעיקר כי הן יודעות למי הן פונות עוד לפני החיפוש), תקראו טוב שמדובר בתשלום לשעה, ותבדקו שאתם לא מוותרים על שום זכות שמגיעה לכם, כנ"ל לגבי חוזים עם אנשים פרטיים.
שעות עבודה ולימודים
בניגוד לסטודנטים ולאנשים שעברו את המבחנים האלו, לכולם אכפת אם קיבלתם 75 או 90 בבגרות בהיסטוריה, גם אם זה לא ממש קשור למקצוע, זה עדין נראה מעולה על הדף, וכאן אין להתבלבל, הבגרות הולכת לתפוס המון זמן מחייכם (אלא אם תטוסו לחו"ל ותפתחו חברה בת של גוגל שלאחר מכן תפרד מגוגל ותגרום למפלתה, אבל עד אז יש זמן), וגם הציונים הטיפשיים ילוו אותכם כנראה לתקופה לא מבוטלת בעתיד, וכאן אין תחליפים, חייבים להשקיע:
[!] מבחנים, עבודות, בחנים, כל אלו לפני זמן עבודה, אל תדחו אותם, גם אם זה אומר שתסיימו את הפרוייקט עליו אתם עובדים אחרי הזמן שנקבע עם הלקוח.
לימודים בתחום שקשור
בתכלס, אל תסמכו שבית הספר יתן לכם את הידע שדרוש לכם עבור פרוייקטים רציניים עם לקוחות, ולכן למידה עצמאית היא מפתח למיש רוצה לעסוק בתחום.
וסתם כדי שתיהיו בטוחים: מעט אנשים יקבלו אותכם אם תלמדו את התחום תוך כדי, כי אתם לא באוניברסיטה, אתם תלמידי תיכון שמנסים להשיג כסף קטן לדברים הטובים שבחיים (אלו שעוד נשארו לכם).
ללמוד, לעבוד ולהנות
לעבוד ולהיות מחוייבים למישהו זה לא כייף, ללמוד זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות וביחד השילוב מדכא להפליא, ובכל זאת תעבדו זמן מסויים שלא יפגע בלימודים, אבל יאפשר לכם לעשות את מה שאתם אוהבים בחיי היום יום (תכנון נכון עם הלקוח בנוגע לזמנים פותר את הבעיה).
הטיפ הכי חשוב: אם אתם מרגישים שלקוח דוחק אותכם לפינה או מנסה לשחק איתכם יותר מידי בנוגע לתשלום, אל תפחדו להגיד לו לא!
בהצלחה לכל העובדים החדשים, ושנה טובה.
אז כן, אין לנו חשבון חשמל, אין לנו שכר דירה, וכסף תמיד אפשר לבקש מסבא וסבתא, ובכל זאת הרבה פעמים אנחנו מחליטים לעבוד ולקבל כסף, כדי שתמיד נוכל לבזבז אותו בכייף על משהו (אף אחד לא באמת חוסך את זה לעתיד, כמו שאמרתי, יש לנו זמן).
*בהשראת המאמר טיפים לעבודה ולימודים ביחד*
ההורים לא רוצים לתת לי כסף לג'ינס!
כן, סביר להניח שכרגע הגעת לקו האדום אצל ההורים, במדיה והיה כזה, והחלטת לחפש עבודה, אם זה בשביל לקנות ג'ינס חדש, חולצה יפה, או סתם בשביל להסתובב בין חנויות נעליים, אבל החלטת שאתה זקוק לו, צריך אותו, ואין מצב שתוציא מההורים עוד גרוש בזמן הקרוב, זה בהחלט זמן טוב לשקול לעבוד.
ולמען אלו שהתבאסו, גם כסף לרישיון או למשלחת לפולין זאת מטרה בהחלט נעלה בשביל לעבוד, אז הגיע הזמן לאסוף את עצמנו ולבחור מקום עבודה.
עבודה במקומות מסודרים - שלא ירמאו אותכם
כן, רבים מאיתנו בחרו לעמוד בקופה באיזה סניף מקדונלדס ולהקריא למיקרופון את ההזמנות למרות שזה בדיוק עניין של שניה להסתובב ולהגיד לאדם שמאחוריך מה הם בדיקו רוצים בלי שהוא יצטרך לנחש מה נאמר במיקרופון בעל האיכות הירודה.
בכל מקרה בלי קשר לאיפה שאתה עובד אל תצא פראייר: חיביים לשלם לך (!) את המינימום לפחות (אתם מוזמנים לבקש את הכרטיס המגניב שמחתימים את בעלי העסק מלשכת התעסוקה לנוער, כתוב שמה מידע בנושא).
אין דבר כזה זמן התנסות ללא תשלום, אין דבר כזה פגישות הכנה בלי תשלום, ואין דבר כזה שאתה צריך לממן לעצמך את הנסיעות (עד סכום מסויים).
עבודה עצמאית - לא חייבת לגבול בבלאגן
קודם כל שום דבר לא אמור להיות לכם בוער, ומקום עבודה במשרדי עזריאלי לא נראה יותר טוב בקורות החיים בעתיד, כי למי באמת אכפת מה עשיתם בגיל 16, ובדר"כ זה יגמר בריפרוף קל אם לא יסדת איזה חברה כמו גוגל או מייקרוסופט (ורובנו לא עושים את זה ביום יום), ומכאן שלעבוד במשרד במקום מסודר לא תמיד אופצייה, בעיקר אם זה עלול לסכן את הציונים שלנו (או כשזה רחוק מידי מאיתנו).
כעת שהחלטנו שאנחנו עובדים עצמאית, אפשר להתקם.
שעות עבודה - זמן זה כסף!
למרות שנהוג להעריך את סכום העבודה, הרבה פעמים אנשים אומרים לעצמם במתכון קבוע לכאב ראש שאם זה מערכת סקרים זה בטח לא שווה יותר מ-150 שקל, אז תנו לי לחדש לכם: אתם לא חייבים לעבוד בצורה כזאת!
למה משלמים לאדם שעובד במקום מסודר עבור שעות ואתם תעבדו על פי סכום גלובאלי? לא נראה לכם קצת לא הגיוני?
הפתרון לעניין הוא פשוט לדעת כמה אתם שווים, ולסכם עם הלקוחות שאתם לוקחים פאר שעה (עדין תאלצו להעריך כמה שעות אתם עובדים, אבל ככה הסכום שתקבלו לא יהיה גובל בסכום גלובאלי בכל מצב), כאשר להעריך כמה אתם שווים לשעה זה בהחלט המפתח כאן.
תמיד יש שינויים, לא יצא לי להיתקל בלקוח מרוצה, או שלא עלה לו רעיון גאוני לראש (למרות שזה נשמע הדבר הכי אבסורדי שיש), אז חסכו לעצמכם מאמץ ואל תתווכחו, כי הלקוח צודק, בעיקר אם הוא מחזיק בכסף שאמור לממן לכם את משחק ה-Wii החדש שיצא לחנויות שלשום, אבל יחד עם זאת תדאגו ליידע אותו שהזמן של השינויים והתיקונים של אחרי הוא חלק בלתי נפרד מהמשכורת שלכם, וזה כנראה יעלה לו.
חוזים? בשביל מה?
חוזים זה דבר מעולה, ניתן להחתים בנאדם על חוזה והוא יהיה חייב לשלם לכם, ואם הוא לא ישלם, בית המשפט יכיר בחוזה בכל מקרה ויחייב אותו (ויחד עם זה שאתם קטינים יש לכם סיכוי טוב לקבל את הכסף, רק תשתדלו לא לעשות יותר מידי כאב ראש לשופט בבית המשפט).
אם אתם מתבקשים לחתום על חוזה בשביל משהו שאתם מכינים לחברה (מזל טוב דרך אגב, לא קל לתפוס חברה ברשת, בעיקר כי הן יודעות למי הן פונות עוד לפני החיפוש), תקראו טוב שמדובר בתשלום לשעה, ותבדקו שאתם לא מוותרים על שום זכות שמגיעה לכם, כנ"ל לגבי חוזים עם אנשים פרטיים.
שעות עבודה ולימודים
בניגוד לסטודנטים ולאנשים שעברו את המבחנים האלו, לכולם אכפת אם קיבלתם 75 או 90 בבגרות בהיסטוריה, גם אם זה לא ממש קשור למקצוע, זה עדין נראה מעולה על הדף, וכאן אין להתבלבל, הבגרות הולכת לתפוס המון זמן מחייכם (אלא אם תטוסו לחו"ל ותפתחו חברה בת של גוגל שלאחר מכן תפרד מגוגל ותגרום למפלתה, אבל עד אז יש זמן), וגם הציונים הטיפשיים ילוו אותכם כנראה לתקופה לא מבוטלת בעתיד, וכאן אין תחליפים, חייבים להשקיע:
- אל תעבדו בתקופות מבחן, ואם יש לכם לקוחות או רשימת המתנה, רצוי ליידע אותם שבתקופה מסויימת אתם לא עובדים.
- אל תחשיבו שעות עבודה כשעות לימודים, כבר ראיתי בני נוער שעושים את השטות הזאת, וזה רק הכעיס את המעסיק שלא היה מוכן לשלם את הסכום, ובצדק (נשמע ממש הזוי לעשות את זה).
- אל תתנו ללקוחות להחליט בשבילכם,, ובלי הנחות, שלא ינסו לרמאות אותכם בגלל הגיל, ושלא יורידו את מה שמגיע לכם.
[!] מבחנים, עבודות, בחנים, כל אלו לפני זמן עבודה, אל תדחו אותם, גם אם זה אומר שתסיימו את הפרוייקט עליו אתם עובדים אחרי הזמן שנקבע עם הלקוח.
לימודים בתחום שקשור
בתכלס, אל תסמכו שבית הספר יתן לכם את הידע שדרוש לכם עבור פרוייקטים רציניים עם לקוחות, ולכן למידה עצמאית היא מפתח למיש רוצה לעסוק בתחום.
וסתם כדי שתיהיו בטוחים: מעט אנשים יקבלו אותכם אם תלמדו את התחום תוך כדי, כי אתם לא באוניברסיטה, אתם תלמידי תיכון שמנסים להשיג כסף קטן לדברים הטובים שבחיים (אלו שעוד נשארו לכם).
ללמוד, לעבוד ולהנות
לעבוד ולהיות מחוייבים למישהו זה לא כייף, ללמוד זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות וביחד השילוב מדכא להפליא, ובכל זאת תעבדו זמן מסויים שלא יפגע בלימודים, אבל יאפשר לכם לעשות את מה שאתם אוהבים בחיי היום יום (תכנון נכון עם הלקוח בנוגע לזמנים פותר את הבעיה).
הטיפ הכי חשוב: אם אתם מרגישים שלקוח דוחק אותכם לפינה או מנסה לשחק איתכם יותר מידי בנוגע לתשלום, אל תפחדו להגיד לו לא!
בהצלחה לכל העובדים החדשים, ושנה טובה.
יום רביעי, 3 בספטמבר 2008
אל תחסמו לי את האפשרויות
פורסם על ידי
Itay Alon
בלא מעט אתרים אני מוצא את בעל האתר מחליט להתחכם ולחסום לי לחיצה על לחצן ימני, על ctrl, ניסיון נואש למנוע ממני לראות את המקור, ועוד טריקים כאלו ואחרים, כאשר מטרתם ברורה: אל תעתיקו לי מידע.
עם זאת, לדעתי הצעד הזה אינו נכון, כיווןש הוא פוגע לרוב במשתמשי האתר, ומבריח אותם, ומכאן שאם אין גולשים, אין מי שיעתיק מידע, ואין מי שיקח את האתר ברצינות.
ובכל זאת, נגרמות לא מעט תופעות בעקבות הניסיונות הנואשים:
מי ששם לב הניסיונות הנואשים לא נותנים כלום, כי מי שרוצה המידע יכול להשיגו, ובמקום זאת הקשתם על גולשים קבועים להישאר באתר, כי חסמתם מהם אפשרויות בסיסיות.
מה לעשות בעניין?
במקום לחסום את האפשרויות, יש להעלות את המודעות לזכויות היוצרים ולפעול בעניין, יש להגן על מידע בעזרת תנאי שימוש ולוודא שהמשתמשים מודעים לעסק (ולמען העקשנים שהחליטו לא ללחוץ על הלינק, להוסיף תנאי שחוסר ידיעה אינו פותר מעונש).
לדעתי הגברת המודעות תפחית בצורה הרבה יורת טובה את העתקות המידע, ואפילו תסייע במאבק להגנת זכויות יוצרים, ובדרך לא תבריח את המשתמשים שכל כך אוהבים לגלוש באתר.
עם זאת, לדעתי הצעד הזה אינו נכון, כיווןש הוא פוגע לרוב במשתמשי האתר, ומבריח אותם, ומכאן שאם אין גולשים, אין מי שיעתיק מידע, ואין מי שיקח את האתר ברצינות.
ובכל זאת, נגרמות לא מעט תופעות בעקבות הניסיונות הנואשים:
- כמות הקוד מול התוכן עולה => פגיעה בקידום האתר.
- האתר מונע מגולשים תמימים לגלוש בו בנוחות.
- מי שבאמת ירצה את המידע מאלא יוכל להשיגו (לי למשל יש תוכנה שמשחררת לי את קוד המקור לאחר השינויים והרצת ה-JS ברגע שביקשתי ממנה, מה שהופך את הניסיון לממש לא יעיל וסתם מציק).
- הרבה פעמים ניתן לעקוף את זה כשרוצים בלי הרבה בעיה.
מי ששם לב הניסיונות הנואשים לא נותנים כלום, כי מי שרוצה המידע יכול להשיגו, ובמקום זאת הקשתם על גולשים קבועים להישאר באתר, כי חסמתם מהם אפשרויות בסיסיות.
מה לעשות בעניין?
במקום לחסום את האפשרויות, יש להעלות את המודעות לזכויות היוצרים ולפעול בעניין, יש להגן על מידע בעזרת תנאי שימוש ולוודא שהמשתמשים מודעים לעסק (ולמען העקשנים שהחליטו לא ללחוץ על הלינק, להוסיף תנאי שחוסר ידיעה אינו פותר מעונש).
לדעתי הגברת המודעות תפחית בצורה הרבה יורת טובה את העתקות המידע, ואפילו תסייע במאבק להגנת זכויות יוצרים, ובדרך לא תבריח את המשתמשים שכל כך אוהבים לגלוש באתר.
הירשם ל-
רשומות (Atom)